בוקר בפריז. נותרו 10 שעות לתחילת המסע בחזרה לארצנו. מה עושים בזמן הפנוי? כיצד ועל מה "שורפים" אותו?. הרי לכם תשובה: חוצים את הרחוב ונכנסים לגני לוקסמבורג. כלומר, זה מה שאנו עשינו. מהלכים בחוצות הגן ו"גונבים" ביקור קצר במוזיאון לוקסמבורג שבו התקיימה תערוכה של אמנים סוריאליסטיים.
| "כאשר חזרנו לפריז היה בהיר וקר ומקסים. העיר התארגנה לקראת החורף, גזירי-עץ טובים להסקה נמכרו בחנות של עצי-הסקה-ופחמים בעברו השני של הרחוב שלנו, ומחוץ למרבית בתי-הקפה הטובים הוצבו מחתות-גחלים, באופן שאפשר היה לשבת על המרפסות מבלי שיהיה קר. הדירה שלנו היתה חמימה ושמחה. הבערנו boulets – גושי אבק-פחם שעוצבו בצורת ביצה – על פני האש של גזרי-העץ, ואור החורף ברחובות היה מרהיב. עכשיו כבר התרגלת לראות את העצים העירומים כנגד השמים, ופסעת על שבילי החצץ שזה עתה נשטפו, בגני לוקסמבורג, ברוח הנוקבת, הצלולה. העצים, ללא העלים שלהם, נראו כמו פסל כשהשלמת עם נוכחותם. רוחות החורף נשבו על פני הבריכות, ומי המזרקות נשבו באור הבהיר." [ארנסט המינגוויי (2007), "מיס סטיין מלמדת", בתוך: חגיגה נודדת, פן הוצאה לאור, ע' 25] |
| "אם הלכתי אחר-הצהרים לז'רדן דו לוקסמבור דרך רחובות שונים, יכולתי לחצות את הגנים ומשם ללכת למוזה דו לוקסמבור, בו היו כל הציורים הגדולים שרובם הועברו עכשיו ללובר ולז'ה דה פום. הלכתי לשם כמעט מדי יום בשביל הסזאנים וכדי לראול את כל המאנה, המונה והאימפרסיוניסטים האחרים שהתוודעתי אליהם לראשונה ב'מכון לאמנות' בשיקגו. מהציורים של סזאן למדתי דבר-מה שהביא לכך שכתיבת משפטים פשוטים ואמיתיים לא היתה מספקת כדי להעניק לסיפורים את הממדים שביקשתי להעניק להם. למדתי ממנו הרבה, אבל לא היה לי כושר-הביטוי הדרוש כדי להסביר זאת למישהו. חוץ מזה, זה היה סוד. אבל אם כבו האורות בגני לוקסמבורג, הייתי חוצה את הגנים ועוצר בדרך בדירת הסטודיו שבה התגוררה גרטרוד סטיין ברחוב דה פלרו מספר 27." (שם, ע' 27) |
דברים משתנים במרוצת השנים. היום גם מוזיאון ז'ה דה פום נסגר ואוצרותיו הועברו למוזיאון אורסיי למבנה שבשעתו היווה תחנת רכבת ובקרבתה שכן משרד החוץ (שהעניק לתחנה את שמה) שגם הוא דילג לצפונה של העיר, מעבר לנהר הסן. איכשהו, בעיר וותיקה כפריז, מתחדש המרכיב האורבאני. תמיד ישנן הפתעות. ובהקשר הזה – בהחלט כדאי להיות מופתע. ההפתעה משתלמת.
תצלומים: משה הרפז (נובמבר 2008)
משה הרפז 
תגובות
לכותרת המשנה של הבלוג:
.
ככל שתתבוננו
.
וחוץ מזה, למה הצילומים כל כך קטנים? ורדפרס מאפשר הרבה יותר מזה.
לנועם
א. תודה על העריכה הלשונית.
ב. הבעיה שייבאתי את הרשימה מרשימות, על מגבלותיה ואי-שם הלכתי לאיבוד (זמני) באתר החדש.
אבל לא תיקנת "תתבוננו" (תת)