בריכת בנימין

זה קרה לפני שנים. בשלהי שנות ה-80 אם זיכרוני אינו מתעלל בי. בדקתי את הציוד: תיק ניירות, צבעים מים, גואש, אקריליק, פחם, גירים צבעוניים, עפרונות B, נעצים, מכחולים, ספריי, בקבוק מים ולוח דיקט. ארזתי הכול. לבד. עליתי על קו 29 לצומת כפר-סבא – רעננה. ומשם על האוטובוס לזכרון-יעקב. ירדתי בתחנה המרכזית של היישוב, מול בית העלמין. הצפנתי ברחוב המייסדים – בטרם הפיכתו למדרחוב. חיפשתי מקום גבוה. נצפות לנוף. מצאתי – גג בריכת בנימין. היום השער לגרם המדרגות המוביל את הגג נעול. אבל באותה העת הוא היה פתוח… אז עליתי. עם הציוד.

בריכת בנימין שברחוב המייסדים. מבט לחזית. משמאל גרם המדרגות הנעול (צילום: משה הרפז)

בריכת בנימין, ע"ש הנדבן הידוע ופקידיו, שנת 1891 (צילום: משה הרפז)

ועוד שלט הנצחה, מודרני יותר (צילום: משה הרפז)

הנוף הנפרש – מרתק. בת-שלמה, הר חורשן, כפר הנוער מאיר שפיה. ובין לבין – גבעות מוריקות, מיוערות, ועמקים מעודים ויכולתי להבחין בין החלקות לפי גבולן. גווני ירוק, חום, צהוב, ושמי התכלת מעל. התמקמתי. פרשתי את אמצעי הציור והתיישבתי מול הנוף. התבוננתי. מחפש זווית לרישום/ציור בטכניקה מעורבת.

משה הרפז, זכרון יעקב, טכניקה מעורבת, 1989.

משה הרפז, זכרון יעקב, טכניקה מעורבת, 1992.

נשמעו צעדים וקולות של אנשים משוחחים. ואז הם הופיעו. אליהו גת ורחל שביט. גם הם טיפסו וניצבו על גג המבנה. אליהו נשא עימו תיק התבוננו בי בחשדנות, הסתייגות. "שלום," אמרתי, "מה עושה יהודי?" שאלתי את גת… האווירה הקרה הופשרה. התפוגגה החשדנות. ברגע שתפשו השניים כי אני שייך למחנה הנכון נפתחו. שוחחנו.
ואז ניגש אליהו גת לאחת הפינות ובין האבנים שלף את בד הקנבס. בד הציור כבר היה מתוח על מסגרת העץ וכתמים כתומים וירוקים ריצדו באור השמש. ראוי לציין כי הציור הוסתר היטב.

ישבנו על הגג וציירנו. כל אחד בפינתו. סיימתי מלאכתי, הניירות יבשו ויכולתי לארוז. "שלום," אמרתי,"ולהתראות." גת ושביט נשארו על הגג. אחרי ככלות הכול גת מצייר בצבעי שמן. וציור שכזה, זקוק לזמן ייבוש, ולא יכול להיארז באחת, בתיק.

"הנופים שצייר גת בשנות השבעים והשמונים הם תיאורי אתרים שהאמן נוטה לחזור ולצייר אותם: נופי צפת, זכרון-יעקב, הרי ירושלים, סיני. זווית הסתכלות גבוהה, כך שהנוף נפרש שטוח ופאנוראמי על-פני הבד,עם פס צר מאוד של שמים. […] חיתוך דומה של תיאורי נוף נמצא בציוריהם של אמנים ישראלים אחרים כגון ליאופולד קרקאואר, אנה טיכו, מרדכי לבנון. […] השמש מלהטת בציורי גת מתוך האדמה ומשאילה לה את אורה ולתוכה הוא נמלט. "האור באדמה, השמים עופרת ולכן איני משאיר מקום לשמים," אומר גת. אליהו גת מפרק את היחסים הצבעוניים המשלימים. הוא מצמיד זו אל זו הנחות-מכחול בצבעים מנוגדים או משלימים. זהו עקרון אימפרסיוניסטי, הקובע שצבעים שביניהם יחסי ניגוד או השלמה, המונחים בסמיכות זה ליד זה ובאינטנסיביות חריפה ושווה, מקרינים אור חזק ומרצד, רב-ניואנסים." יגאל צלמונה (1984), בתוך: קטלוג תערוכת אליהו גת, מוזיאון ישראל, ירושלים, עמ' 9 – 11.

אליהו גת, נוף זכרון-יעקב, שמן על בד, 1983 (מקור: קט' התערוכה, לוח 28)

אליהו גת, נוף זכרון-יעקב, שמן על בד, 1983 (מקור: קט' התערוכה, לוח 29)

אליהו גת, נוף זכרון-יעקב, שמן על בד, 1983 (מקור: קט' התערוכה, לוח 30)

צילומים – משה הרפז