מה לקיבוץ המאוחד ולדגל הדיו?

עברו 61 שנה.

זהו הצילום המקורי:

וזאת המחווה של עדי נס:

"דגל הדיו". צילום מבוים של עדי נס.

כרגיל – הכול התחיל במקרה. צעדנו מהמלון לאורך הטיילת. באילת. היו לנו שעתיים עד למועד ההרצאה. צעדה פשוטה. שעה לכיוון אחד ושעה לחזור. ניקוי ראש. שעתיים "זמן איכות". זוגתי שתחיה ואנכי. חלפנו על פני אום רשרש. תיבה גושנית עשויה כורכר. תחנת משטרה בריטית, מנדטורית. היום סגורה ומסוגרת. אטומה. שריד אחרון לאום רשרש. לא, אין נקודה זאת עציון גבר המקראית. לא מכאן יצאו אוניותיו של שלמה המלך. לא כאן נחתה מלכת שבא ופמלייתה. עציון גבר היא ממול. בשטח הירדני. תל חרבות. תל ח'ליפה. בתל זוהו שרידים של חומת סוגרים המתאימה לתקופה המוקדמת של שלטון יהודה. ארכיאולוגים זיהו ושייכו את התל לנמל המקראי – עציון גבר. באי האלמוגים היה נמל פרעוני. ממנו יצאו הכורים. אליו זרמה הנחושת מתמנע. אילת זו המצאה של היהודים.


 
ליד התחנה ניצבים הפלמ"חניקים. פסלי ברונזה המנציחים את הרגע ההוא. חטיבת הנגב הקדימה במרוץ את גולני. חטיבת  גולני יוצאת תמיד מנקודת האנדרדוג. גם הפעם תפסו את המקום השני. הנה ברן המניף את דגל הדיו.
 

ערב פורים תש"ט, 5.3.49,  כתב מפקד חטיבת הנגב את פקודת היום של "מבצע עובדה":

החטיבה שוב עוברת לפעילות.
המלאכה בה החילונו – נקראנו לסיימה. הפעם – לנו יהיה הנגב בשלמותו. הגבלות מדיניות – תשווינה למבצע זה אופי מיוחד ותכתבנה לו תנאים קשים, ורק רצון אז, יוזמה, סבילות וזהירת-זריזה יעמדו לנו בביצוע המשימה.
החטיבה תדע לעמוד באלה, כאשר הוכיחה במשימות שהוטלו עליה עד-כה. נגלה את התכונות אשר רכשנו בחטיבת פלמ"ח מימי המסעות הארוכים והקשים באותו מדבר – בהיותנו עוד תחת שלטון זר ועוין – ויכול נוכל.
"מול אויב דרכנו יעל / בין נקרות ובין צורים."

ספר הפלמ"ח, כרך ב', ע' 694.

ובבוקר חג הפורים יצאו שלוש חטיבות למשימתן: "הנגב" לכיבוש אילת דרך הר הנגב, "גולני" לכיבוש אילת דרך הערבה ו"כרמלי" לכיבוש סדום. ב-10.3, בשעה 16:00 הגיעה הפלוגה המיוחדת של חטיבת הנגב ומטה החטיבה למפרץ אילת. המ"פ – אברהם ברן – לימים "אדן", הניף את דגל ישראל. שעתיים לאחר מכן הגיעה לאום רשרש פלוגת הג'יפים של "גולני". למפקד חזית הדרום, יגאל אלון, נשלח מברק: "העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה, י"א באדר, מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני, את מפרץ אילת למדינת ישראל". אילת (אום-רשרש) – ט' באדר התש"ט.
 
ובאחת נמלאה הרחבה באנשים, נשים, נוער וטף. כובעי מצחייה לראשיהם ודגלים ביד. כחול-לבן. דגלי המדינה. ופה ושם גם דגלים אדומים. ודגל אדום, גדול, הרקום בזהב. אותו הניפו על אנדרטת הפלמ"חניקים. "מה הולך כאן, לשם מה ההתכנסות?" שאלתי את מניפי הדגל האדום של הקיבוץ המאוחד. "חגיגת יום הולדת לקיבוץ אילות". 47 שנה של עצמאות על הרגליים.
 

תהליך הקמת הקיבוץ מתחיל בשנת 1955, כשקבוצת בני משקים של "הקיבוץ המאוחד" – "הפלוגה" קראו לה אז – התיישבה על שפת ים סוף במשטרת אום-רשרש הנטושה. אנשי הפלוגה עסקו בעבודות שונות באילת, בדיג, בנטיעת מטע תמרים ובעיבוד אדמות המלחה הסמוכות לעיר – מתוך רצון לבחון אפשרויות פרנסה לעתיד. רק בסוף נובמבר 1962 הוקם הישוב במקום הקבע שלו, על גבעה מצפון לאילת. ולכן חוגגים את ימי ההולדת, בסוף נובמבר, רק מיום התיישבות הקבע. ועל שום מה אילות? ציטוט ממקורותינו: "ואני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אילות על-שפת ים-סוף בארץ אדום" (מלכים א', ט', 26).

והטכס התחיל. וכך זכיתי באירוע מזדמן. הגדרה מבית מדרשו של אבי, מדריכנו בפולין. האמת שרציתי להוציא זאת בפורים אבל רבי אלימלך ביקש קדימות. ונעטרתי לו. והחלטתי, בלית ברירה, להוציא בהתאם לתאריך הלועזי של פורים תש"ט. עברו 61 שנה.

צילומים: משה הרפז (אילת, נובמבר 2009)
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: