רשמי מסע בפולין [18] – באוהלו של הרבי אלימלך

 

 

 

 

פעם אחת בערב יום-הכיפורים אמר הצדיק רבי אלימלך מליזנסק לתלמידיו: "רצונכם לדעת איך עושים בערב יום-הכיפורים, לכו אל החיט שבקצה העיר." הלכו החסידים אליו ועמדו לפני חלון ביתו, וראו שהוא ובניו מתפללים בפשטות, כמו כל החייטים. אחר התפילה לבשו החייט ובניו בגדי שבת והדליקו נרות וערכו שולחן מלא מעדנים וישבו אל השולחן בשמחה רבה. אז הוציא החייט מון הארון פנקס אחד שהיו רשומות בו כל העבירות שעשה במשך השנה, מיום-כיפורים שעבר עד יום-כיפורים זה, ואמר: "ריבונו של עולם, עכשיו הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העבירות שעשינו." מיד התחיל לחשב ולמנות את כל העבירות שעשה במשך השנה, שכולן היו רשומות בפנקס ההוא. אחרי שגמר את חשבון העבירות הוציא פנקס גדול וכבד יותר מהראשון, ואמר: "ריבונו של עולם, קודם מניתי את העבירות שאני עשיתי ועכשיו אמנה את העבירות שעשית אתה." ומיד התחיל לחשב את כל הצער והיסורים, הצרות ועגמת-הנפש והחולאים והפסד-הממון שעברו עליו ועל בני ביתו במשך כל השנה. וכשגמר את החשבון אמר: "ריבונו של עולם, אם נחשוב באמת על-פ יושר, הרי אתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך. אלא מה, אינני רוצה לדקדק עמך בחשבון מדוקדק, כי הלוא ערב יום-הכיפורים היום וכל אחד מוכרח להתפייס עם חברו, שעל כן הנני מוחל לך על כל העבירות שעשית לנו, וגם אתה תמחול לנו על כל העבירות שחטאנו לך." אחר-כך מזג החייט כוס יין וברך ואמר בקול רם" "לחיים, ריבונו של עולם, הננו מוחלים זה לזה כל מה שחטאנו."
חזרו החסידים אל רבם וסיפרו לו כל מה שראו ושמעו, ואמרו לו שדברי החייט דברים של חוצפה הם. אמר להם רבם: "דעו לכם שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו, הוא וכל הפמליה של מעלה, באים לשמוע את דבריו של החייט, ומדבריו נעשית שמחה בכל העולמות."

פנחס שדה (1983), "חשבונו של החיט עם אלהים", בתוך: ספר הדמיונות של היהודים – סיפורי-עם, שוקן, ע' 377.

בתכנית המסע היה כתוב: "ביקור בקברו של הרבי אלימלך". ומי זה הרבי אלימלך? האמת, לא היה לי מושג. זכרתי במעומעם איזה שיר עם הרבי אלימלך, אך שום דבר מעבר לכך. לא מילים. לא מנגינה. NADA. ועזרא טרח ומצא את הניגון. ומוריה אמרה לפנינה בפליאה: "מי זה לא מכיר את הרבי אלימלך? אנחנו, הליטאים, עולים לקברו. בפורים. האחרים נוסעים לאומן. אבל, אנחנו, הליטאים נוסעים לליז'אנסק."  OK. אנחנו הישראלים – 12 שבטים (לכל הפחות…). כל שבט עולה לקבר של צדיק אחר. וברוך השם יש הרבה קברי צדיקים – בארץ ובעולם. צפת ויערותיה, אוקראינה, מצרים, מרוקו. וגם ליז'אנסק. ומקראשניק והתאומים נסענו לציון קברו של הרבי אלימלך בליז'אנסק. כמו בני-ישראל. ויסעו ויחנו.

 

 

והעיירה נמצאת על המפה הפולנית כבר מ-1354 שבה הייתה "כפר המלך". רכוש קזימיר הגדול. ואחר-כך, עמדה לרשותו של מלך אחר. מאה שנה יותר מאוחר, במאה ה-15, והיא הופכת למקום עלייה לרגל. התמקם בה שהה נזיר פרנציסקני שעליו נאמר כי יש לו כוח מגי לריפוי תחלואים. בכוח המילה בלבד. במאה ה-18 התיישב בה הרבי אלימלך. ליתר דיוק – ב-1775. ובה פעל כ-12 שנה – עד למותו. 

 

ר' אלימלך ויסבלום, נולד ונפטר באותו יום וחודש עבריים – כ"א באדר.  תע"ז (1717) – תקמ"ז (1787). [יש הסבורים כי נפטר בי"ט בטבת]. שנת מותו מצוינת על מצבתו בדרך מיוחדת: "נפטר בשנת תנצב"ה" שמניין אותיותיה בגימטריה 547 = תקמ"ז. הוא נולד בלופוכי, כפר קטן בגליציה, התמסר בילדותו ללימוד תורת האר"י והיה לתלמיד של ר' דב-בר ממזריץ, ממשיכו של הבעש"ט. לימים, אחר פטירתו של רבו, המגיד ממזריץ, נעשה ר' אלימלך למנהיגם של חסידי גליציה. הוא התיישב בעיר ליז'נסק ובזכותו נעשתה זו למרכז חסידי גדול. ר' אלימלך החדיר בלב שומעיו את הצורך לחזור בתשובה שלימה, הטיף להרבות בלימוד תורה ולהימנע מסיגופים.

מנהיגותו נתקלה בהתקפות קשות של המתנגדים: "הנני נרדף מגדולי הדור תפארת ישראל" – כתב. אך למרות זאת התחזקה השפעתו, ובין תלמידיו היו עשרות רבנים וראשי קהילות. ההערצה שרחשו לו צדיקים וחסידים הגיעה לממדים חסרי-תקדים. ר' ישראל מרוז'ין אמר עליו: "שתי ידיו היו כלוחות הברית, עשר אצבעותיו כעשרת הדיברות". על תלמידיו נמנים גדולי הצדיקים: החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי מנחם מנדיל מרימנוב, רבי יהושע העשיל מאפטא, רבי קלונימוס קלמן הלוי מקרקא בעל "מאור ושמש" וגדולים אחרים.

ספרו של ר' אלימלך מליז'נסק "נועם אלימלך" שיצא לאור לראשונה בלבוב בשנת תקמ"ח (1788), הופיע לאחר-מכן בלמעלה מחמישים מהדורות. המהדורה המדעית המקיפה ביותר יצאה על ידי פרופ' גדליה נגאל. הוא כותב שם מבוא על ר' אלימלך, וכן מביא את ליקוטי שושנה, ספר איגרת הקודש, הנהגות האדם, צעטיל קטן, והתפילה קודם התפילה. על ערכו של הספר נאמרו דברים רבים בחרדת קודש. ר' שניאור-זלמן מלאדי כתב, שחיבר את ה"תניא" וקרא לו ספרם של בינוניים, משום שה"נועם אלימלך" הוא ספרם של צדיקים גמורים. אחרי הוצאת הספר נקרא ר' אלימלך על-שם ספרו – "נועם אלימלך".

ר' אלימלך הוא אבי הזרם הגליצאי-פולני בחסידות, ואצלו התגבשו יסודות ההשגה והעבודה. לא עוד בירור רעיוני של יסודות קבליים-חסידיים ולא עוד פולמוס עם המתנגדים, אלא תורה חסידית טבעית המאירה לאדם את דרך-חייו ומעשיו, תפילה בהתלהבות, דביקות וענווה. מושג הצדיק תופס מקום מרכזי בהגותו של ר' אלימלך. על-פי השקפתו, עיקר תפקידו של הצדיק הוא להרבות אהבת ישראל. כל תפקידו בעולם הזה הוא להשפיע טובה לסביבתו ולהעניק שמחה לבית ישראל. הצדיקים דואגים תמיד לכלל ישראל ומתפללים עבורם, מעוררים רחמי שמים וממתיקים את כל הגזירות מעל ישראל.

ר' אלימלך נחשב למייסד הצדיקות המעשית – מושג מודרני להעמדת הצדיק במרכז החיים של החסיד. כל צורכי האדם החומריים – חיים, בריאות, פרנסה וגם בנים, נמשכים מן השמים אל הארץ באמצעות הצדיק: "על ידי מעשיו הקדושים יכול הצדיק לבטל כל הגזירות מישראל. כאשר יגזור – הקדוש ברוך הוא מקיים דבריו. הצדיק גוזר והקב"ה מקיים." המשפט האחרון הוא משפט-מפתח בחסידות, ואין להפריז במידת חשיבותו כמסביר את ההסתמכות הטוטאלית על הצדיק. המלה "צדיק" עצמה חוזרת בדרשותיו של ר' אלימלך בצורות שונות יותר מאלף פעמים, והצדיק מכונה בלמעלה משמונים כינויים. החסיד גם חייב לתמוך כספית בצדיק, והצדיק זקוק לכך משום שעל-ידי כך "נאחזין כל תפילות ישראל באותה התפילה ונענין כל ישראל בזכותו."  

עוד לפני השואה נהרו המונים לקברו, בין היתר משום שהבטיח כי כל מי שישתטח על קברו ייוושע בכל הישועות ולא ימות ללא תשובה. בני העיר התפרנסו מהאורחים שבאו לפקוד את קברו, הקימו אכסניות, מסעדות ודוכני מכירות למען המוני הבאים. ההכנות נמשכו חודשים אחדים והתכונה הגיעה לשיאה מדי שנה בכ"א באדר, יום פטירתו.

מורשתו של ר' אלימלך מתקיימת גם היום. ישנם בתי-מדרש הקרויים על שמו, סיורים מאורגנים לפולין אינם פוסחים על קברו, ולקראת כ"א באדר יוצאות טיסות מיוחדות לעלייה אל הציון. במיוחד הליטאים. לעיתים, אנשים העומדים בפני הכרעות גורליות בחייהם נוסעים להתפלל על קברו. לפני שנים אחדות הודפס סידור "עבודת אלימלך" ובו: "סדר התפילות לכל ימי השנה ומעוטר בליקוטים ופנינים יקרים המסולאים מפז, דבריו המלהיבים לבות בני ישראל לעבודת השי"ת אשר יצאו מפי קדשו". בסוף הסידור מופיעים צילומי הדף הפותח של מהדורת "נועם אלימלך" הראשונה, צילום כתב ידו של ר' אלימלך וצילומי ציון קברו.

המקור – בהשמטות שנתבקשו, הינו "אנציקלופדיה דעת". ראו הקישור
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=88

 

נכנסנו. חלל מרכזי שבו ציון הקבר, ושני חללים/חדרונים – אחד מימין והשני משמאל. או להיפך. ובהם שולחנות וספסלים. וארונות ובהם מדפי ספרים. ארון הספרים היהודי. ואבי – העביר את ההדרכה. כהרגלו – עסיסית ומתובלת.

 

 

 

 

 

סוף-סוף כולם זזו:

 

 

הפולנים השתדלו. לכן הביאו כמה מצבות לקישוט:

 

 

 

ומאוהלו של הרבי אלימלך פסענו לעבר כיכר העיר. ל- RYNEK. כאן התגוררו בעבר היהודים. 30% מתושבי העיר ב-1939.  לפי הרישומים – 2,800 נפשות יהודיות. יחסית, היו בה מספר רב של בתי-כנסת. עשה לך רב כבר אמרנו? היהודים התגוררו מסביב לכיכר השוק במבנים של קומה אחת או שתיים. וחנויות. איך אפשר בלי חנויות? גם כאן כלאו הנאצים את היהודים בגטו. אך הגטו היה פתוח. וכאן בפינה, בבית הפינתי הזה, בתחילת 1946, התמקמו חמישה יהודים ששבו מהגיהינום. ובערב נזרק רימון לחדר. והם נהרגו. בתום המלחמה כמעט ולא נותרו יהודים. אך האנטישמיות נותרה. ויספרו לנו איזה סיפור שלא יהיה – הכתובת מתנוססת ורשומה על הקיר. איננו רצויים באירופה. רק לסבר את האוזן – שנת 2009 הייתה שנת שיא, במאה הנוכחית, המאה ה-21, בתקריות אנטישמיות. קחו לדוגמה את צרפת. דיווח על יותר מ-900 מקרים בשנה. קצב של כמעט שלוש תקריות ביום! אין ספק שמי שאוכל את הצפרדעים זה אנו ולא הם. יום מהימים אוציא רשימה שדנה בהתחזקות הימין הפוליטי והלאומני ביבשת האירופית.

 

 

 

 

 

ואל תשכחו את קזימיר הגדול…

 

 

וכמובן שנדרש לקנח באגדה מודרנית שאותה סיפר לנו אבי: "הגרמנים סברו כי זהב ואבני חן טמונים המה בקבר הצדיק ופקדו על הפולנים, המקומיים, לחפור. הללו סירבו. יראה נפלה עליהם. פחדו מהצדיק. לגרמנים לא נותרה ברירה. חפרו בעצמם. כשפתחו – ראו את גווית הרבי – שלמה ומאום לא קרה לה במשך עשרות השנים שחלפו – נבהלו. ברחו. מה זה ברחו…".

מכאו נוסעים אנו לבקר את הגרף פוטוצקי… כן. יש דבר כזה וזו לא רק אגדה פולנית. ובודאי שישנה גם הגרפינה…

לרשימות קודמות שעוסקות ברשמי מסע בפולין – ראו במדור פולין שבארכיון מחבר שורות אלה.

תצלומים: משה הרפז (אוגוסט 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמרם  On 25 בפברואר 2010 at 6:11 PM

    העבודות הן שקברו של ר' אלימלך לא יולל בידי הנאצים ימ"ש. האגדה שסיפרת מנסה להסביר את זה, ובהחלט יש עדויות שהפולנים – שיחסו ומייחסים לקבר המסוים הזה תכונות מאגיות – סרבו לסייע בהשחתתו

    הסיםור שמביא פנחס שדה נמצא כטקסט קורע לב, והיחיד שאינו שיר מחורז, בספרו של שמשון מלצר "ספר השירות והבלדות" שכדאי להשיגו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: