עצים [4]: אפורסגולבן

 

 

משה קופפרמן, עבודה על נייר, 1994, שמן עיפרון וגרפיט על נייר (מקור: "כל הזרך ועוד פסיעה", 2002, מוזיאן ישראל, ע' 198)

 

 

לא. אין זאת טעות הקלדה. הצבעים התערבבו והתערסלו זה בזה ולכן "אפורסגולבן". הצבע הסגול, החיוורני, הגובל באפור וטובל בלבן, משך את תשומת לבי. כאילו וציור של קופפרמן פרוש בטבע. קלישאה: עצים מתים זקופים. האומנם?

 

האפור-סגלגל שמשך את תשומת לבי (צילום: משה הרפז)

 

השקעתי מספר דקות לקצר טווח ולא לשקוע בבוץ. היעד היה – העצים האפורים. הגעתי לקרבת העצים. למעשה – מטע סוג כלשהו של עצי פרי נשירים. העצים נראו לי מוזרים – לכאורה צבועים בסגול חיוור, בהיר ומתחכך באפור. התקרבתי עד כדי נגיעה. אכן העצים מקומחים. כאילו משמשים כתפאורה אפוקליפטית.

 

 

 

 

 

 

 

חלפו מספר ימים. ואז, בשיחה עם חבר קיבוץ בהקשר אחר לחלוטין, סיפרתי לבחור (אולי איש? בין כמה לדעתכם צריך להיות מזכיר קיבוץ?) שבצד השני של הקו את שראיתי ושאלתי לפשר ה"קמח" שעטף את העצים. שמעתי בקולו את החיוך הסלחני לסקרן העירוני והוא השיב: " זהו קאולין". "קאולין?" שאלתי, "הלוא זהו חומר גלם המשמש לקרמיקה. מה לזה ולעץ?". "כן", השיב, "אנו משתמשים בו להרחיק חרקים". למדתי משהו.

פניתי לויקיפדיה ומשם דליתי כדלקמן: קאולין הוא מינרל רך, אדמתי, שצבעו לבן במרבית המקרים שבהם הוא מצוי בטבע. המינרל קרוי על שם אזור גאולינג שבמחוז ג'יאנגשי שבסין. לשם פירוש סיני ציורי – "אדמת רמה גבוהה". מינרל זה נוצר עקב בליה כימית של מינרלים אלומו-סיליקטים – דהיינו כוללים אלומיניום. המינרל הינו אחד הנפוצים בטבע. אחד השימושים החדשים, יחסית, הוא הפיכתו לתרסיס שאותו מרססים על עצים על-מנת לדחות חרקים.

 

צילומים: משה הרפז, קיבוץ מחנים (ינואר 2009)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  ביום 24 בינואר 2010 בשעה 12:47 PM

    קראתי וכמו בפעם הקודמת וזו שלפניה וזו…וחוזר חלילה גם הוקסמתי וגם כמו במקרה הנדון – עירוב הצבעים – נתערבלו במוחי המחשבות. וכל זאת למה?

    לפני שפניתי לעיין ביצירתו החדשה של מ' ידידי לא התאפקתי והגבתי למייל שסחרר תרופת אליל מסוכנת לכוויות – הקרשת חלבון ביצה בשכבות על כוויה לאחר צנונה במים קרים. מעשה קסמים או המצאת המאה – בשר אדם אחרי כוויה משול למחבת מלוהט היאה לטיגון ביצה. והנה ריסוס עם חומר המצוי בשפע על על פני האדמה ועוד בצורתו הטבעת ובה מזור למטע. מהכרותי עם מ' איני מטיל ספק לא בדבריו ולא במקורותיו ולולא כן אנה אני בה.

    ולמרות הכל לא אבדה התקווה שאי שם במעמקי הסבך תמצא גם התרופה הגואלת….אם לא יחפשו ולא ינסו – וגם יטעו – איך יידעו כי מצאו.

  • מיכל  ביום 24 בינואר 2010 בשעה 4:40 PM

    זה מרגש,
    הצילום והתמונה של קופפרמן,
    כמו נוף והשתקפותו באגם צלול במיוחד,
    ואחר כך הצילומים של העצים
    עם האבקה, מראה מעט אפוקליפטי,
    וההזכרות בקאולין הוא החרסית,
    והרי כל הפוסט הזה כולו הוא בעדינות של פוצלן.
    תודה

  • שרון רז  ביום 24 בינואר 2010 בשעה 5:02 PM

    מאוד יפה, גם הקופפרמן, גם הצילומים שלך, העצים, וגם הנושא עם הסגלגל אפור לבן הזה, אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: