מה לתל הקשיש ולפמיניזם?

 

 

התל הקשיש כבר ראה רבות. אחרי הכול הוא ניצב כאן, בצד פיתול הנחל, הקישון, בתפר שבין עמק זבולון לעמק יזרעאל, כבר שנים רבות. רבות מאוד. אלפי שנים. לפחות משחר ההיסטוריה. וכשאנו כותבים "היסטוריה" מתכוונים אנו לכך שנותרה עדות כתובה. לפני כן – פרהיסטוריה. וכך היה התל קשיש לעד. שותק אבל עד. ודרמות באזור לא חסרו.
 

 

 

אגב, התל הקשיש נקרא "תל קשיש". כך מצוין שמו על גבי המפה. עם קום המדינה הוקמה ועדת שמות ותפקידה היה לתת שמות – להרים, לגבעות, לנחלים, לתלים, למישורים וליישובים. למה ומדוע "תל קשיש" – לוועדה פתרונים. איך שלא יהיה התחלנו לטפס על התל. אבל אני מקדים את המאוחר. וברשותכם נחזור להתחלה.
 
זוגתי שתחיה ביקשה לראות רקפות ונרקיסים. טוב, לרקפות יש מקום ריכוז קלאסי. גבעת הרקפות. כאן הולכים על בטוח. קצת לפני הכניסה לקיבוץ גלעד שקוראים לו אבן יצחק. וכבר קרה שהקימו יישוב וקראו לו בשם. ולאחר מכן באו נציגי הממסד וביקשו להמירו. קחו לדוגמה את תל עמל. היישוב הראשון במסגרת "חומה ומגדל". אבל אז דוד וולפסון, מראשי יהדות ארה"ב גייס הון עתק והעבירו לסוכנות שבימים ההם הייתה כל-יכולה והיא קבעה – ניר דוד. אחרת הגביר סוגר את ברז הכסף… (האם זה מזכיר לכם במשהו את מוזיאון ת"א ומשפחת עופר? – זה רק הדמיון הקודח שלכם, הקוראים) וכך מולדת = בני ברית, שריגים = ליאון ויש עוד. אבל היכן אמצא נרקיסים? ברמת הגולן ליד נוב. אבל זה רחוק מדי והיום קצר. וכבר הייתי שם. שוטטתי במרשתת והיא טענה שלמרגלות תל קשיש אוכל לראות את הנרקיסים המבוקשים. ותל קשיש נמצא בסמיכות לרקפות. לא רחוק מדי מגלעד. 20 ד' נסיעה. מקסימום. למרגלות קריית חרושת. מצפון לצומת יקנעם. ועל תל קשיש מעודי לא שמעתי וכמובן שלא ביקרתי במקום. אז בעצם למה לא? גייסנו חברים ונסענו. והחבורה מנתה שישה: זהבה+צביקה, צביה+ג'קסי, זוגתי שתחיה ומחבר שורות אלה. וכך הגענו לגלעד. לגבעת הרקפות. בשעה מוקדמת יחסית. קצת לפני שרוב עםישראל פשט על אתרי הטבע ברחבי המדינה. הרקפות היו במקומן. משם דילגנו לכוס קפה ומאפה ביקנעם. אולי אכתוב על יקנעם. על העיר ועל ההכנות לחיזוק בפני רעידות אדמה. ועל מה שעשיתי ועל מה שעוד לא נעשה.

 

 

 

 

איך שלא יהיה הגענו לתל קשיש. וכיאות לקשיש ולישיש הוא כפוף ועזוב. תל בעל ממדים צנועים. מאה מ' אורך. מאה מ' רוחב. גובהו כעשרים מ' (אולי קצת יותר) מעל המישור הסובב אותו. טיפסנו על התל. אמנם התל המסוים הזה – "תל קשיש" אינו מצוין בתנ"ך במפורש, אך כאן (אם אכן מזוהה התל כחרושת הגויים) התחוללה, בסביבות 1125 לפני ספירת הנוצרים, דרמה גדולה. ומלחמה. וניצחון. ושירה גדולה. ושקט לתקופת מה. ולאחר מכן – אירוע טראומטי נוסף. ושוב מלחמות. והעתיד? מי ישורנו. והתל – שריד ועד אילם. כאן התרחש ניצחון ברק בן אבינעם על סיסרא ושירתה של דבורה. לפי אמונת הנוצרים כאן שחט אליהו הנביא את נביאי הבעל (אנחנו סגורים על אתר אחר). שש-מאות שנה לאחר מכן הביס שישק מלך מצרים אותנו בעמק יזרעאל ואחר מכן עלה לירושלים ובזז את אוצרות המקדש. ולא דיווח על כך בכתביו. ולפי הנבואות כאן יתחוללו קרבות גוג ומגוג. ואחרי כל זאת – אולי נשמע את פעמי המשיח. ועד אז – נרשמנו ל-Waiting list. 

 

 

 

 

ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת. וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא והוא יושב בחרשת הגוים. ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה. ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא. והיא יושבת תחת תמר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט. ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון. ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך. ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך. ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה. ויזעק ברק את זבלון ואת נפתלי קדשה ויעל ברגליו עשרת אלפים איש ותעל עמו דבורה. וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד אלון בצענים אשר את קדש. ויגידו לסיסרא כי עלה ברק בן אבינעם הר תבור. ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו מחרשת הגוים אל נחל קישון. ותאמר דברה אל ברק קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלא ה' יצא לפניך וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו. ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה לפי חרב לפני ברק וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו. וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגוים ויפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד. וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני. ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה. ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמתי ותפתח את נאוד החלב ותשקהו ותכסהו. ויאמר אליה עמד פתח האהל והיה אם איש יבא ושאלך ואמר היש פה איש ואמרת אין. ותקח יעל אשת חבר הקיני את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימת. והנה ברק רודף את סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש ויבא אליה והנה סיסרא נפל מת והיתד ברקתו. ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל. ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען.

(שופטים, ד)

 

מקור: ורנר קלר (1958), התנ"ך כהיסטוריה, הוצאת דביר, ע' 162.

 

ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמור.
בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'.
שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשירה אומר לה' אלהי ישראל.
ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים.
הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל.
בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדל ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות.
חדלו פרזון בישקראל עד שקמתי אם בישראל.
יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורמה בארבעים אלף בישראל.
לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה'.
רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך שיחו.
מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה' צדקת פרזנו בישראל אז ירדו לשערים עם ה'. עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינעם.
אז ירד שריד לאדירים עם ה' ירד לי בגבורים.
מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבלון משכים בשבט ספר.
ושרי ביששכר עם דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו בפלגות ראובן גדלים חקקי לב. למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים לפלגת ראובן גדולים חקרי לב.
גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכן.
זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.
באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו.
מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.
נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז.
אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו.
אורו מרוז אמר מלאך ה' ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים.
תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך.
מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה.
ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו.
בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל כאשר כרע שם נפל שדוד.
בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו.
חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה.
הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל.
כן יאבדו כל אוביך ה' ואהביו כצאת השמש בגברתו ותשקט הארץ ארבעים שנה.

(שופטים, ה)  

עלינו על התל. ברגל. פילבוקס בריטי קידם את פנינו. חבר'ה מקומיים הניפו על ראשו ספות. זולה מקומית. הרמתי ראש. תצפית מצוינת. ראות טובה. מצפון – קריית חרושת. במערב ונמתח לדרום – הכרמל שמוחלף בהמשך ברכסי רמת מנשה. בחצי הדרך – תל יקנעם. במזרח – הר תבור. ובמרכז – עמק יזרעאל. ירוק ומנומר בכתמים חומים. שדות שנחרשו וממתינים לנביטה. והכול מסביב – חגיגה של ירוקים. הבריטים מיקמו את הפילבוקס על התל. לאבטח את המעבר בין מחנותיהם – כורדני ומנסורה. את הירושה הבריטית הלז מכרנו במסגרת שיווק מחנות צה"ל. לא את כולם – רק חלק. בסיס הקריה לא ימוש ממקומו. כאמור, התל נמוך קומה ונושק משני צדדים (מערב ודרום) לעיקול הנחל. מיאנדר בשפה המקצועית. קרוב לוודאי שהתל מלאכותי. אך עד כה לא נמצא התקציב לחפירה ארכיאולוגית. מה שמביא אותי למחשבה האם הגיע הזמן להחליף מקצוע וללמוד ארכיאולוגיה? אם התל היה באמת קשיש היה הנחל סוגר אתו חשבון מזמן וגורף אותו. הרי הוא נחל קדומים. הקישון.

 

מכאן יצא סיסרא. שר צבא יבין מלך כנען. ב-1867 הצטרף מארק טוויין למסע צליינות שתחילתו קרוז לחצית האוקיינוס האטלנטי, עבור דרך בירות התרבות של אירופה, ומשם דרך תורכיה העות'מנית ומדבריות סוריה לאתרים המקודשים לנצרות בארץ-ישראל. הוא היה עיתונאי שנשלח על-ידי "דיילי אלטה קליפורניה". והתמורה – חמישים כתבות. ה"גילוי נאות" היה כבר אז. "כותב שורות אלה היה אורח של…" וכאן היה אמור להופיע שם הספונסר שמימן את הנסיעה. וכשירד טוויין מנצרת לעמק יזרעאל, נזכר בקרב ברק עם סיסרא וכי כבר קדמו לקרב זה קרבות בעמק בין הישראלים לכנענים עוד בתקופת יהושע, מאה שנה לפני שפוט השופטת דבורה את בני ישראל. וכבר אז גבר הישראלי על יבין הכנעני מלך חצור (האם לכל מלכי חצור, לדורותיהם, קראו בשם יבין?) ועל קואליציית המלכים שהיו אתו. ועל כך כתב טוויין ביומנו:
 

אלף וחמש מאות שנה לפני הספירה הנוצרית שימש אזור המחנה שלנו ליד מי מרום זירה לאחת ממלחמות החורמה של יהושע. יבין, מלך חצור, קיבץ את כל המלכים סביבו, עם צבאותיהם, כדי להתכונן לקראת בוא המצביא הנורא של בני ישראל. "וייוועדו כל המלכים האלה ויבואו ויחנו יחדיו אל מי מרום להילחם עם ישראל. ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם-רב כחול אשר על-שפת-הים לרוב." וכו'. אך יהושע הסתער עליהם והשמיד אותם כליל בלי להותיר מהם שריד ופליט. זו היתה מדיניות המלחמה הרגילה שלו. הוא מעולם לא השאיר שום סיכוי למחלוקת בין עיתונים באשר לזהות המנצח בקרב. הוא הפך עמק זה, השלו כל כך עכשיו, לבית מטבחיים.
[…]
בפסוק מהתנ"ך המובא לעיל מצוי הביטוי "כל המלכים האלה." הוא משך את תשומת לבי לרגע. מפני שבמחשבתי הוא נושא כעת משמעות שונה כל כך מזו שהיתה לי תמיד במולדתי. אני תופס בבירור שאם ברצוני להפיק תועלת מן המסע הזה, ללמוד ממנו ולהבין כראוי סוגיות מעניינות הקשורות אליו, חובה עלי לשכוח ולמחוק בשקידה ובנאמנות דברים רבים שספגתי בדרך זו או אחרת בנוגע לפלשתינה. עלי להתחיל בשיטת הצמצום. בדומה לדרך שבה ראיתי בעיני רוחי את אשכול הענבים הענקי שהביאו המרגלים מן הארץ המובטחת, התייחסתי לכל דבר בפלשתינה בקנה מידה גדול מדי. כמה מהמושגים שלי היו מוגזמים מאוד. המילה פלשתינה תמיד הזכירה לי במעורפל ארץ בסדר גודל של ארצות הברית.
[…]
"כל המלכים האלה". כשקראתי זאת בשיעורי דת בבית ספר של יום א', הצטיירו בעני רוחי מלכים של ארצות כמו אנגליה, צרפת, ספרד, גרמניה, רוסיה וכו' עטויים מחלצות פאר משובצות באבני חן נוצצות, פוסעים בתהלוכה רצינית, שרביטי זהב בידיהם וכתרים בוהקים לראשיהם. ואילו כאן, בעין מלחה, לאחר שחצינו את סוריה ולמדנו ביסודיות את אופיה ומנהגיה של הארץ, הביטוי "כל המלכים האלה" איבד מן ההוד וההדר שלו. משמעותו כעת לא היתה אלא חבורה של ראשי שבטים קטנים – פראים חמומי מוח ולבושים בלואים כמו האינדיאנים שלנו, שאזורי מגוריהם גבלו זה בטווח ראיה של זה, וש"ממלכותיהם" נחשבו גדולות כאשר שטחן הגיע לחמישה מייל רבועים ומספר תושביהן לאלפיים נפש. הממלכות המאוחדות של שלושים ה"מלכים", שהושמדו על ידי יהושע באחת המערכות המפורסמות שלו, השתרעו על שטח שאינו גדול מזה של ארבעה מחוזות רגילים בארצנו. השיח' הזקן והעלוב שראינו בבניאס עם מאה אנשיו לבושי הבלואים היה נחשב "מלך" בימים הקדומים ההם.

מארק טוויין (1869 [2009]), מסע תענוגות בארץ ישראל, מחברות לספרות, ע': 28 – 31.

כאמור, סיסרא, יצא מפקד צבאו של יבין מלך חצור, השני – לא זה שנוצח על-ידי יהושע אלא זה שינוצח על-ידי ברק, מבסיסו שבחרושת הגויים. לימים הוקם על הגבעות הישוב קריית חרושת (1939). על שום חרושת הגויים. שסבורים שהיא כאן, מתחתנו. קרוב לוודאי שתחילת התל הייתה במצודת משמר, מצדית, של המצרים. בגבול האימפריה. בחזית הצפונית של שושלות הפרעונים. כבר נמצאו שרידים של מצדיות מצריות במספר מקומות צפוניים בארץ-ישראל. ואולי הוקם התל עוד קודם לכן? מכאן לבטח ראה סיסרא את ברק וחייליו יורדים מהר תבור, מקימים אבק, ושעט לעברו עם הנגמ"שים של אז. "השמים נטפו מים" נכתב במקורותינו. בשירת דבורה. העמק בוצי. בנקל הופך ביצתי. האדמה כבדה. המרכבות שקעו. הסוסים בוססו בבוץ. וקלי הרגלים שחטו. לא לקחו שבויים. כך היה נהוג אז. להרוג עד אחרון הלוחמים. תזכרו את הקרב מול העמלקים ואת החובה שהייתה שלא להשאיר מהם זכר. העובדה היא שברק חיפש את סיסרא. בלי ראש המנוצח אין ניצחון. לקחת שבויים ולשחרר תמורת כופר – זאת המצאה מאוחרת יותר, של האבירים. והתהילה? הלכה לנשים. ליעל ולדבורה. כפי שהתנבאה כבוד השופטת. הוא אשר כתבנו – התל הקשיש היה עד לנצחון הנשים. עד כאן הקטע הפמיניסטי. בני-ישראל, תחת שרביטו של יהושע, כבשו את ההר. לא את העמקים. בשלב מסוים ירדו, מההר לעמק או למישור, לעבד אדמות. כחקלאים אריסים לכנענים. וכאן, זאת הפעם הראשונה שהישראלים התמודדו מול רכב צבאי במישור ויכלו לו.
 

הקפתי את התל. לא היו נרקיסים. או שאני לא מצאתי. או שטרם פרחו. או שכבר קמלו. או שקטפו את כולם. המלאכותיים בגינה אצלי כבר קמלו. ושאלתי את הנערים שהופיעו מאי-שם והתיישבו על הספות שעל גג הפילבוקס לנשנש דבר-מה וללגום מים. אבל הסתבר לי שגם הם אורחים ולא ממש דרים בסמיכות. ואין להם מושג ירוק היכן מסתתרים הנרקיסים. ירדתי לשפת הקישון. מים עכורים – חומים/ירוקים זרמו לעמק זבולון. קני סוף – מצאתי. ברחשים – מצאתי. נרקיסים – NADA.

איך שלא יהיה ירדנו מהתל, התיישבנו במכוניות, עלינו וחצינו את קריית חרושת שעם הזמן ובמסגרת ניסיונות משרד הפנים לצמצם את מספר הרשויות המקומיות (ניסיונות שברובם לא צלחו) הפכה לשכונה ב"קרית טבעון רבתי" ונסענו לבקר את אלכסנדר זייד ואת שיח' אברק הנטוע לידו. ועל כך נספר במקום אחר. כי אחרי הסיבוב כבר חיכתה לנו קדירת בשר מהבילה וכוס היין.
 

 

וכששבתי לביתי צפיתי בחדשות. וראיתי שהייתי במקום הלא-נכון. פשוט מאוד. כי על המרקע נראה עםישראל משוטט בינות הנרקיסים – שדה רחב ידיים – בסמוך לצומת גלילות. מטרים ספורים מהבית…

 

 

 

איורים וצילומים: משה הרפז
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  On 21 בינואר 2010 at 11:29 AM

    הייתי שם כאשר אסף האשף את רשמיו. ראיתי את מה שראה, אכלתי את מה שאכל ואפילו נסעתי אתו ברכבו.
    והנה ראה זה פלא מאותם "הפרודוקטים" רקח האשף מאמר מעמיק ומענג. מניחוחו יכול כל אחד להתבשם, לחוש ולהתענג, כאילו הוא עצמו היה שם.

    קראתי שוב – אני מגיה דברי למען לנסות מדברי כל דבר טעות להסיר – והכותרת "אשף" וכבר השיבוש "השף" במוחי צץ ומתרוצץ. וכבר יש לי הסבר. מי רואה מעשה כזה – מעשה לתפארת – ואינו מתקנא. מרוב שנותי החכמתי – ניסיון צברתי, כן! חכמה הוספתי? – ולא להתייאש למדתי. “עוד לא אבדה תקוותנו".
    אז מה לשיבוש "אשף" ל"השף" ול"עוד לא אבדה תקוותנו”?

    מעשה שהיה כך היה. לפני שנים רבות סמוך לאחר לידתה של בת הזקונים, זוגתי שתחייה כך לי אמרה "או לחו"ל לחופשה אני זקוקה או לאשפוז במחלקה סגורה". מבוהל מיד לחו"ל הצעתי והיא שאלה: “ ארבעה פיות להאכיל, ואתה אפילו מרק אינך יודע להכין. איך תסתדר?”. פתיתיה ב"יהיה בסדר" ולחבל ההצלה שוועתי בסתר. שבועיים ימים עם הילדים חלפו וכאשר שבה את הזאטוטים שאלה: “ איך היה? איך עם אבא היה?” ענתה הבכורה "היה בסדר" הוסיף וענה גם הבן: "אבא טבח מצטיין" והעז והוסיף : “האוכל שלו משלך טעים”.
    שנינו לבד וזוגתי: “הכיצד?”
    ואני לה בכנות עניתי: “פתחתי המקפיא ורק נתתי משלך בדרכי!”.

    ולא עד היום אינני יודע להכין מרק.

  • איתן עופר  On 13 במאי 2015 at 10:41 PM

    למיטב דעתי אין כל קשר בין תל קשיש למלחמת דבורה וברק נגד סיסרא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: