זה ייגמר ברצח!

לפני מספר ימים נרצחה אישה. נשואה. אם לשניים. בגיל שלושים ומשהו. דרוזית. בכפר גלילי. הבעל מצא את הגופה. במשרד שבו עבדה. היא לא השיבה לנייד ולכן יצא לחפש. על הגופה היו סימני אלימות. המשטרה חוקרת ובינתיים שקט. ונזכרתי במשהו שהייתי עד לו לפני זמן לא רב.

זה היה באוגוסט. יום חם במיוחד. ודווקא ביום שכזה שלחתי את עצמי לסיור בשטח. כלומר קבעתי מראש את התאריך. אך לא מה יהיה מזג האוויר. לא נורא אמרתי לעצמי. אישית, אני מעדיף חום על קור. המשימה הייתה איתור מקום לקבורה ארעית באזור כרמיאל. לא רק בכרמיאל אלא במספר מקומות בארץ, אך באותו היום הגיע תורה של כרמיאל. המדינה מתארגנת, במסגרת ההיערכות לרעידת אדמה לתת פתרון לתרחישים שבהם, אם תתרחש רעידת אדמה בעוצמה מסוימת ובמוקד מסוים יהיו חללים. כמה אלפים טובים. וצריך יהיה לקבור אותם במהירות – שלא תתפשט מגפה. קבורה ארעית. זמנית. בשקיות ניילון שחורות ובארונות קבורה. באתר שיוקדש לקבורה ארעית. ארעית, משום שלאחר מכן יפקדו כל קבר וקבר, יזהו את החלל, ויעבירו אותו למקום מנוחתו הסופי. עד תחיית המתים. מכאן עולה שנדרש שטח של קרקע נוחה לחפירה (כבר אמרנו כי מהירות היא מפתח עיקרי). טופוגרפיה שטוחה וולא מסלע. ורצוי שהשטח יהיה צמוד דופן לאזור מבונה. חשמל, מים, ביוב, דרך גישה. הכי טוב – צמוד לבית עלמין קיים. וניתן יהיה גם לקבל שירותי דת. ואחרי שמפנים את החללים מחזירים את הקרקע לשימוש הקרקע שקדם לקבורה. זאת היא תכנית מתאר ארצית. למעשה תיקון 4 לתמ"א 19 – תכנית מתאר ארצית לבתי עלמין. המדינה פנתה. הרי אתה מתכנן ולכן פנינו אליך. וראיתי בזאת את חצי הכוס המלאה. למרות הנושא. הזדמנות ללמוד תרחישים חדשים, תפרושת אוכלוסייה, מוקדים גיאוגרפים, לפגוש אנשים חדשים, להסתובב במקומות חדשים. לצאת לשטח. מחפשים אתרים בשמונה מוקדים. בקיצור – יום שגרתי במשרד…

איך שלא יהיה הגעתי לבית העלמין החדש של עכו. זה שקרוב מאוד לכרמיאל. סמוך לג'דידה-מכר. גישה מסורבלת מעט. צריך לעשות פנית פרסה ברמזור, להיכנס לתחנת הדלק, לעקוף ולטפס בהר. עצם הטיפוס כבר הצביע על אי-כדאיות. הקרקע המסולעת היא לא לעניין. אינה תורמת לאלמנט המהירות. של החפירה. אבל המשכתי עד למגרש החנייה. אין טיפת צל. ואז הופיעה, במרוצה, פיאט כחולה. נהגה בה אישה. שיער עטוף במטפחת. פנים גלויות. חלפה ביעף והסתתרה אחרי הצפרדע של האשפה. רחוק ממני. בקצה המרוחק של מגרש החנייה.

חלפו מספר דקות. הפעם הגיע תור הוולבו. המכונית כיוונה את עצמה לצפרדע. נהג יחיד. עצר. האישה יצאה מהפיאט וחמקה לוולבו. המכונית הסתובבה. וכשעברה על-פני, שקעה האישה, שישבה במושב שליד הנהג, נמוך ככל שאפשר. שלא אוכל לזהות. לגבר, לנהג, לא הייתה כמובן האפשרות הלז. אגב, החלונות היו פעורים לרווחה. השפם נרשם במחברת.

ותהיתי, ביני לביני, מה בדיוק ראיתי. איזו סיבה הייתה לה להתכופף? אחת ויחידה. דומני שהייתי עד לפגישה אסורה. של אוהבים. מצאו להם יופי של מקום להיפגש. בשער בית עלמין יהודי.  אם תתגלה האהבה (או מה שזה לא יהיה), חס ושלום, זה ייגמר ברצח. כמובן של האישה. היא תמיד האשמה… קוראים לכך "חילול כבוד המשפחה". שמעתם אי-פעם שרוצחים גבר על חילול כבוד המשפחה? לא ולא. תקנו אותי באם טעיתי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: