בריטניה הגוועת

לאחרונה חוטפים אנו יותר מדי בעיטות מהממלכה המאוחדת. כל מיני סוגים של בעיטות: בעיטות אקדמיות (חרם על אוניברסיטאות ישראליות, על פרסום מאמרים בכתבי עת בריטיים), בעיטות כלכליות (חרם על תוצרת ישראלית שיוצרה מחוץ לקווי 67), בעיטות משפטיות (צווי הבאה לדין של מי שהיו מעורבים, לכאורה, בביצוע פשעי מלחמה – מצביאים ומדינאים כאחד. אלוף לשעבר נשאר במטוס..) ובעיטות תרבותיות מקומיות (הפגנות, הפרעות בהרצאות: הפרעה להרצאתו של דני אילון, סגן שר החוץ, ב- London School of Economics ב-27 באוקטובר האחרון, והפגנה כנגד ישראל המבצעת "פשעי מלחמה" שבה נתקל שגרירינו בלונדון, רון פרושאור, בכניסה לאוניברסיטת נוטינגהם ב-5 בנובמבר). חלק מהבעיטות באשמתנו. חלקן לא. הבעיטות אינן מפילות אותנו. אך הן גורמות נזק. בין אם זה נזק כלכלי ובין אם זה נזק פוליטי או נזק אישי. ובאין למדינתו הקטנה, שבה יותר מרבע מנבחרי העם, כנסת נכבדה, משמשים בממשלה בתפקיד של שר עם או בלי תיק (שזה פחות כאב ראש מחשש לאבד את התיק…), מדיניות הסברה כלשהי, אזי מפסידים אנו בכול הקרבות הללו – המתרחבים וצוברים תאוצה גם במדינות אחרות (אם כי בעוצמות נמוכות יותר). אמנם הפסד בנקודות, לא בנוקאאוט, אך בכול זאת הפסד.

וזה לא קשור לכך שאחוז המוסלמים בבריטניה מתקרב ל-10%. ולא ראינו תגובות מאזנות – ששליח ארגון טרור כלשהו נעצר בגלל שהגישו נגדו תביעה על ביצוע "פשע מלחמה". NADA. אין איזון. ומדוע אנו לא מנסים לאזן? האם בגלל שחושבים ומחזיקים אותנו כ"חזקים"? במטוסים ובטנקים כנגד בני-אדם חשופים ועם נשק קל?. יש לנו בעיה.

וזה מתרחש בבריטניה (שכבר לא "גדולה"), הממלכה המאוחדת, שבימים שעברו לא הייתה שעה או אפילו דקה שבה לא זרח השמש על אדמות האימפריה. ואלה היו הבריטים (ובסיוע האמריקנים) שמחקו את דרזדן מהמפה. בהפצצה מהאוויר. בלי חשבון. כעונש קולקטיבי על הפצצות לונדון בטילי ה-V. זה לא נחשב "פשעי מלחמה". זה היה מזמן… כשהתקשורת עוד לא השתלטה על המלחמה.

בכול מקום שממנו יצאו הקולוניאליסטים, נותרה אחריהם אדמה חרוכה ואין ספור של סכסוכים הנגררים אל תוך המאה ה-21. כמעט בכל מקום בו שלטו הבריטים והתפנו, נזרעו זרעי הסכסוכים. קחו לדוגמה את פלשתינה-א"י. הבריטים ברחו ערב הכרזת העצמאות. באותו יום שישי בבוקר הנציב העליון כבר היה הרחק בלב ים. מה שהותירו הבריטים היה עמום. או כאוטי. אחרי כל ועדות החלוקה למינן – בשטח, בפועל, דבר לא כובד שלא נדבר על יישום. איכשהו הצלחנו לשמור על האינטרסים המקומיים שלנו. זה עלה בדמים מרובים (1% מהאוכלוסייה היהודית נהרג במלחמת הקוממיות). אבל הצלחנו. ומאז (וגם לפני כן) אנו נלחמים. עוד לא זכינו ל"ותשקוט הארץ…".

קחו דוגמה נוספת: הודו. גם משם ברחו הבריטים. באישון לילה עזבו. הם לא ממש דאגו להסדרת השטח. המשנה למלך דאז, הלורד מאונטבטן, הודיע שהצבא הבריטי יפנה את אחיזתו במדינה והכתר הבריטי לא לוקח יותר אחריות על השטח. מלים כדרבנות. אמר ועזב. עוד לא יבש הדיו על ההצהרה וכבר פרצו מלחמות האזרחים. המוסלמים כנגד ההינדים. והודו הבריטית נחלקה ל"הודו" ו"פקיסטן" ו"ציילון". שני חלקים לפקיסטן. המערבית והמזרחית. שביניהן חצצה הודו. איך חשבו הבריטים שהעסק יתפקד? לימים גם פקיסטן פוצלה ונולדה "בנגלדש" כמדינה ריבונית (לשעבר פקיסטן המזרחית). בסופו של יום נחלקה הודו הבריטית ל-4 מדינות. והמתיחות שוררת גם כיום בין הודו לפקיסטן. גחלת הסכסוך נשמרת. פעם האש חזקה ופעם לא. ולשתיים יש פצצות אטום בארסנל האמל"ח. וכעת הטאליבן לוטש עיניים… וגם ידיים… ורק לאחרונה דוכאו הנמרים הטאמיליים אשר יובאו לפני מאה שנה מהודו לעבד את מטעי התה בציילון שהיום קוראים לה "סרילנקה". קיבלו החלטה למחוק את השם שהבריטים נתנו לה.

ובכלל, הבריטים התוו בעפרונות צבעוניים גבולות על מפות ומתחו גדרות תיל בשטח ויצרו מדינות – יש מאין. חצו שבטים, עמים, שטחים ואדמות. הכול בשם האינטרס הקולוניאלי – הרי הילידים לא יכולים לנהל את העסק בעצמם. צריך מבוגר אחראי. אנו בעלי החנות והם הזבנים. ודוגמאות לא חסרות: עיראק, ירדן, קניה, אוגנדה, טנגנייקה, רודזיה, דרום-אפריקה. מדינות מלאכותיות עם אוכלוסייה הטרוגנית. מבחינה דתית וגם אתנית. אבל אל תצפו מהן להיות באמת רב-תרבותיות. שכול אחד יכבד את תרבות הזולת. תשכחו מזה.גם הצרפתים בחשו בקדרה הקולוניאליסטית: צ'ד, ניז'ר, מאלי… ועם הסדרי החלוקה השרירותית – קווי אורך ורוחב במקרים רבים – נזרעו זרעי הסכסוכים והעימותים. אפילו בפיג'י הרחוקה יש סכסוך בין הילידים לבין ההודים שיובאו על-ידי הבריטים לעבוד במטעי הסוכר. לימים גברו המהגרים בעוצמתם הדמוגרפית על המקומיים. ואז מגיעה שפיכות הדמים.
ואנו נותנים לצעירה בריטית זבת חוטם, עטויה בכפיה סטייל מחמוד עבאס וחלאד משעל, להתפרץ בהרצאתו של דני אילון, ולהקריא רשימה – מזעזעת לכשעצמה – של ילדים ותינוקות שלכאורה נהרגו במרוצת ימי מבצע "עופרת יצוקה". כתבתי "לכאורה" משום שלי אין מושג כמה באמת נהרגו. ולא ברור לי מדוע לא שלף סגן השר מכיסו את רשימתו שהוכנה מבעוד יום ומתוכה היה מקריא, בסדר כרונולוגי, כל יום ויום מימי שמונה השנים האחרונות שבהם נורו פצמ"רים וקסאמים אל ועל יישובי "עוטף עזה". והנזק שגרמו. בנפש וברכוש. גם אם היו אלה רק "נפגעי חרדה" שעולמם לא יחזור למה שהיה קודם.

ומיהם בכלל הבריטים? בנדיקט אנדרסון (2000), בספרו "קהילות מדומיינות", מצטט את הסופר דניאל דפו:

וכך, משעטנז אשר כזה, פה מתחילים
דברי-ימיו של ערב-רב זה הקרוי אנגלים,
אשר נולד באנס, בנאף ותשוקות
מזרע בן בריטון צבוע ורחם של בת סקוט:
וצאצאיהם למדו עד מהרה לרתם
עגלותיהם אלי מחרשת בעל ממלכת רום:
מכאן צמח לו גזע ממזרים, בני אי-כבוד,
ללא לשון ושם, ובלי יחוס אבות,
דם סקסים ובני דניה בעורקיו, בליל-תערובות.
ובנותיהם רחבות-השת, כמותן כהוריהן,
אמצו בחשק כל גויי-הים אל חיקיהן.
ונצר נאצל לאותו זרע-פיגולים הוא רום-היחס המזקק, תפארת האנגלים.

 ונזכרתי באמירה (או שמא זו בדיחה?) שנאמרה אודות מיהו הבריטי: הבריטי היחידי הוא היהודי. כל השאר הם אנגלי, סקוטי, אירלנדי, וולשי, בנגלדשי, הודי, פקיסטני, קניתי, גנאי,…

וכך קשרנו גיאוגרפיה ופוליטיקה. וקצת תרבות ואקטואליה. וראינו כי אנו חלשים בהסברה. מגיבים לאט אם בכלל. מתקפדים. לא משחקים ולא יודעים לשחק במשחק החדש. ולכן מפסידים… ולא שיש פתרון בית-ספר.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 בנובמבר 2009 at 2:55 PM

    קוראים לזה פרופורציות, ואת זה אתה כנראה לא רואה.
    מה הקשר בין מה שקרה בהודו לפני שישים שבעים שנים ובין הפשעים שנעשים כל דקה עכשיו בישראל?
    פרופורציות… רשימת ילדים מצד אחד… ורשימת פגזים… אתה באמת שם את זה ליד זה????

  • משה הרפז  On 12 בנובמבר 2009 at 3:43 PM

    לאלמוני שלא השאיר שם
    אתה לגמרי צודק
    מול רשמינת התינוקות לא צריך את רשימת הפגזים
    רק להקריא את כל אלא שנרצחו בארועי הטרור
    באוטובוסים, בדרכים ובמסעדות – אחד אחר השני
    עין תחת עין
    רשימה תמורת רשימה
    ואגב – צריך ללמוד מן ההיסטוריה
    מי שלא יודע מה היה בעבר איך ידע לאן ללכת…
    והרי נסמכים אנו על זכותינו לרשת את הארץ
    ככה הבטיחו לנו

  • אשר  On 12 בנובמבר 2009 at 4:45 PM

    כתבו על זה בהלוזר
    http://www.halooser.com/20091106

  • משה הרפז  On 12 בנובמבר 2009 at 4:51 PM

    תודה.
    על זה כתב תומס פרידמן (יהודי כשר) –
    העולם שטוח וצפוף…

  • דב ט.  On 12 בנובמבר 2009 at 6:24 PM

    האם הבריטים ירום הודם לא פוגעים פה ושם באזרח אקראי באפגניסטן ובעיראק? (אף שמשם לא נורים קסאמים על קובנטרי).

  • רני  On 12 בנובמבר 2009 at 10:38 PM

    אנגליה לא הייתה כל כך רעה וישראל בכלל בכלל לא מושלמת וכנ"ל לא האחרים שהיו תחת שלטון בריטי זמן רב או מועט. הישראלים אינם מושלמים. זה הבט אחד. באנגליה יש כמה קבוצות שמנהלות מלחמת השמד נגד ישראל פשוטו כמשמעו. ישראל ידעה ויודעת לפגוע במבקשי נפשה. לא מדובר בהבעת דעות ביקורתית על ישראל מדובר במלחמה פוליטית פסיכולוגית קשה ואכזרית המבוססת על אמיתות כואבות אבל גם על המון שקרים חצופים בוטים וציניים. חוסר היכולת של ישראל לפגוע במשה מחובר וצאצאיו. באילן פפה ודומיו בלתי מובן ובלתי סביר. מי שפוגע שיטתית ובהתמדה צריך להפגע.

    פשעים שמתבצעים בישראל כל דקה? מה הכוונה האם לכך שלא שילמתי מע"מ ועשיתי עסק בשחור? איזה סוג פשעים מתבצע בישראל כל דקה ומה זה נוגע לעניין.

    באשר למורשת האמפריאליזם עסק מסובך. עם כל הכבוד והתודה לבעל המקום לטענת רבים הצהרת בלפור היא אחת המורשות הקשות ביותר שהותיר האימפריאליזם הבריטי. לא נורא אבל גם לא נעים
    חוץ מזה כשיורד גשם במחנה צריפין המקומות היבשים הכי מהימנים הם אלו המנוקזים בתעלות בריטיות.גם נמל חיפה די בסדר. מוזיאון רוקפלר לא פחות יפה מבית הבימה החדש ותכנית גדס לתל-אביב יותר טובה בעיני מנפלאות ציצ וחולדאי.
    כנ"ל חוקי הבניה בירושלים. שום מושל בריטי לא היה מקים בירושלים גשר מגלומני שעוד לא מוביל לשום מקום.

    האשמת הבריטים ביצירת פקיסטאן משונה. תחת בריטניה הייתה הודו מאוחדת בדרך מסובכת, שליטים מקומיים שונים, מושבות צרפתית ופרטוגזית; סיבוך אבל מאוחדת. כשעזבו העסק התפורר. כמעט כמו בפלשתין הייתי אומר. לא פשוט להכליל.

    השווה רודזיה וזימבבה. מעניין מה יהיו תוצאות משאל בזימבבה על חזרת האנגלים? השנים הכי טובות בעירק היו תחת שלטון בריטי מוסווה פחות או יותר.

    בכלל המחשבה שאת ההאסון של אפריקה יצרו האימפריאליסטים היא פשטנית ולא משכנעת אפריקה כנראה חוזרת להיות אפריקה. פתח ספר וקרא על הברבריות של אפריקה לפני ובזמן השלטון האימפריאלי, זה לא פשוט.

    מדוע מדינת ישראל לא מצליחה לתבוע את הרוצחים שמגיעים מהמזרח התיכון לאירופה או כמה מהם לא הבנתי מעולם. אם את מחצית האנרגיה שמשקיעים ברדיפת רוצח נאצי בן שמונים שכבר עם רגל וחצי בקבר היו משקיעים בחיפוש נספחים צבאיים ים תיכוניים כולל תורכיה והגשת תביעות נגדם היה יוצא דבר מה מעניין. למה נאצים כן והנספח הצבאי הסורי שהיה שותף להעלמת עשרות לבנונים לא? לא הבנתי ולא אבין. או התורכי שהיה שותף לרצח כורדים? נו

  • שרון  On 13 בנובמבר 2009 at 5:03 AM

  • אסף  On 14 בנובמבר 2009 at 12:20 AM

    הבעיה שלנו אינה מה שהבריטים חושבים (בין אם הם צודקים או לא) אלא מה שנעשה על ידי ישראל ל-3 מיליון פלסטינים.

  • רני  On 14 בנובמבר 2009 at 9:13 AM

    לא!! הבעייה היא מדוע האנגלים עשו דברים דומים בעירק ולא כישראל ללא התגרות כלל !!!באמת, מה בדיוק עשו העירקים לבריטים מתי בדיוק הפגיזו עירקים את בריטניה בטילים. למרות זאת עיתוני בריטניה ושאר כלי תעמולה כותבים השכם והערב שתמיד מה שעושה ישראל הנו רע יחיד ומיוחד ואין כדוגמתו ומשום כך יש להעניש את ישראל בעונש חמור שאין כדוגמתו.

    לא!!! הבעייה שלנו למה בדיוק עשרות ומאות מיליוני פרסים ואחרים. רוצים להשמיד את מדינת ישראל הבית שלנו. מה בדיוק עשינו להם? איזה רע יחיד ומיוחד שלא היה כמותו מעולם שבגינו נידוננו לגלות לחוסר בית או להשמדה.

    ומתוך כך אם כבר לבריטים ואחרים יש ענין מתוך כל מיני סיבות בעוול שנגרם כאן לפלשתינים והוא אמיתי קיים וכואב מודע שעניין זה וסיבות אלו נגמרות כאן בישראל. דוגמה: סוריה חטפה והעלימה עשרות רבות של לבנונים מתי והיכן נעשו הפגנות בעניין זה בלונדון למשל?

    הבעייה היא שלמרות הכל היהודי כיהודי נשפט אחרת מכל עם ולשון. חוקי נירנברג חזרו והנם בתוקף וזו בעיה אמיתית.

  • צביקה  On 14 בנובמבר 2009 at 9:45 AM

    מאמר מקיף ומאתגר. אם היה לי ספק התגובות שבעקבותיו הן עדי.

    את מה שהשאירו אחריהן המעצמות הקולוניאליות ברחבי העולם לא כל כך קל להבין – הדבר אינו פשוט להבנה. השיטה בה נקטו מדינות אירופה על מנת לשלוט בקולוניות ולהשיג מהן את לשדן הייתה לשטות בכול – לאמור לכל אחד את שרצה לשמוע ולספר לו שאת שאינו רוצה לשמוע אמר עליו האחר. שיטת ממשל שנקראה "הפרד ומשול". השיטה עבדה לטובת הקולוניאליסטים כל זמן ששלטו בשטחי הקולוניות.

    אבל לא רק זאת עשו המעצמות. הן גם ניסו לשפר את מציאות החיים בשטחים שבשליטתם. לא צריך להרחיק לכת. עדיין ניתן למצוא בארץ מפעלות לתפארת שיזמו "הכובשים" הבריטיים. חרף זאת וחרף העובדה שהיו אלה הבריטים שאפשרו את הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל מאס העם היושב בציון בשלטון המנדט הבריטי. טבע העולם הוא.

    כמו שכתוב במגילת העצמאות האמריקאית בני אדם נולדים חופשיים. לכל בני החורין עומדת הזכות לפעול להגשמת רצונם שלהם – לטוב או לרע. ההנחה בבסיסה של אותה הצהרה אמריקאית האמונה שהאדם שואף אל האושר ורודף אחריו. ההצהרה הייתה תקפה במועד כתיבתה – עוד לפני המכונית הראשונה ומימלא לפני שאר כלי הרכב המהירים. היום אמהותינו מחנכות שאין לרוץ אחרי כלי רכב. ובפועל אנחנו לא רואים את הדרך הסלולה אל האושר.

    העמים הכבושים הצליחו להשתחרר מעולן של המעצמות ולהשיג את החופש. האם החופש נוצל בהצלחה על מנת לעלות על הדרך אל האושר? התשובה מורכבת. אבל אין ספק שמנהיגי העמים "המשוחררים" הכינו מראש את רשימת האשמים. בראש הרשימה עומדות המעצמות ומורשתן. אין ברשימות אלה כל שיור למעשיהן של הנהגות העמים המשוחררים.

    גם אנחנו הצלחנו לגרש את האנגלים ולהשתחרר מעולו של המנדט הבריטי. האם הצלחנו לנצל את החופש כדי להתקרב אל האושר. מבלי להכנס לעומקה של השאלה אושר זה מהו ניתן להגיד שכנראה התרחקנו מהדרך המובילה אליו.

    אנחנו יכולים להאשים את מנהיגינו ומנהיגנו יכולים להאשים את כולם. אבל הנסיון המצטבר מראה שאין במציאת "אשמים" הקלה אמיתית. אנחנו האשמים – אנחנו אחראים לגורלנו. אנחנו לא הצלחנו להגדיר מהו האושר אליו אנחנו שואפים אבל הצלחנו "בחכמתנו כי רבה" למצוא את מי להאשים – אנטישמים, ,אנגליה", "ערבים", או"ם – אומות העולם, פלסטינאים – פת"ח, חמאס, שכם, עזה..

    אנחנו חיים כאן ועכשיו ומסביבנו שכנינו. נרצה או לא נרצה עם זה צריך למצוא את הדרך אל האושר. יש הרבה טיעונים באשר לסיכוי להגיע אליו עם כאלה שכנים. כנגד אלה אני מציע להרים מבטנו אל עמי אירופה. ברגע שמצאו מנהיגי צרפת את האומץ לדבר עם מנהיגי גרמניה על שיתוף – בנית גשר מעל שנאת עולם טעונה בשפיכות דמים הדדית ורבת שנים – עלתה אירופה על הדרך לאיחוד האירופי. אם הם הצליחו גם אנחנו נצליח אם נרצה באמת. זו אמונתי וזו תקוותי למען עתידם של ילדי ונכדי ולמען בטחונם.

  • צביקה  On 14 בנובמבר 2009 at 10:48 AM

    במשפט צדק יש מקום "לאמת לכל האמת ורק לאמת".

    אם חפצי חיים באמת עלינו להכיר במציאות האמיתית להסתכל על כל צדדיה ולא להסתיר דבר. המצב באזורנו מורכב מאחר ולא כולם אומרים אמת וגם האומרים אמת לא אומרים את כולה.

    קל לברוח מהבעיות שלנו אל בעיות של אחרים. קל להגיד לתוקפינו אתם עשיתם "ככה וככה" ואין לכם כל זכות "להגיד" לנו. האמת היא שיש לגנות את מעשיהם של "הרשעים" אבל האמת שהם אומרים ראויה לתשומת לבנו. הרבה חצאי אמיתות לא מתחברות לאמת שלמה אחת. רק שאיפה אל האמת תקרב אתנו להגדרת הבעיה. מנסיוני למדתי שאם הבעיה מוגדרת היטב ניתן גם למצוא לה פתרון.

    אני לא רוצה להרחיק עד לאנגליה ולמעשיה בעיראק למשל, אבל ברצוני להתייחס לאיראנים- שמדינתם רחוקה מישראל עוד יותר מעיראק – וזאת רק משום השאלה שנשאלה על מקור יחסם אלינו. השאלה היא דוגמא טובה לקושי בהבנת הבעיה ומכאן בקושי בהגדרתה בדיוק כמו האמירה שהבעיה היא מה אנחנו עושים לפלסטינאים.

    במקרה הראשון אנחנו מגלגלים עינינו לשמיים ואומרים: "לא עשינו להם כלום הם סתם שונאים אותנו" ובמקרה השני אנחנו מגלגלים עינינו לשמים ואומריםף "הם לא עשו לנו כלום זה אנחנו שעושים להם רע".

    כבר פסק שלמה המלך לזכותה של האם שהסכימה למען חייו של תינוקה לוותר עליו בשלמותו, כנגד האישה שהייתה מוכנה על חשבון חייו לחלוק את גופתו החצויה. רק האמת השלמה תזכה אותנו בחיים והאמת החלקית לא.

    לאיראנים ובמיוחד לשליטים הנוכחיים שלהם יש סיבות טובות שלא לאהוב אותנו. למי שאינו יודע או שכבר שכח שמה הקודם של איראן היה פרס ומלכה – השאה הפרסי – היה ידידה הגדול של ישראל. התעשייה הישראלית ובעיקר התעשייה הצבאית עשתה הרבה עסקאות והרבה רווחים עם שלטון השאה. שלטון הדיכוי של השאה באמצעותה של משטרה חשאית אכזרית הופל בהפיכה שבראשה עמד קנאי מןסלמי דתי. מטבע הדברים ידידיו ואוהביו של שלטון השאה הפכו לאוייביו ולשנואיו של השלטון החדש וזאת מבלי להכנס לשיקולים ציניים נוספים של השלטון החדש.

    לא רק אנחנו עושים לפלסטינאים גם הם עושים גם עושים. מנהיגיהם בנו עצמם על חורבות הזכויות הבסיסיות שלהם כבני אדם. בדרך אל "האמת" – השלטת שלטונם שלהם על חורבות מדינת ישראל אחרי השמדת היהודים שבישראל ("הכובש הציוני") – מוכנים מנהיגי הפלסטינאים לדורותיהם לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות של בני עמם. הם עשו ועושים הרבה מאמצים לשמור אותם באומללותם. גם מנהיגי ישראל לא נקיים בעניין. הם המציאו מושג הזוי כמו "כיבוש נאור" ובכך הכשירו את השרץ. כי הרי כיבוש הוא כיבוש ואין אדם האוהב לחיות תחתיו.

    רק אם נתייחס לכל האמת ורק לאמת נוכל להבין מי נגד מי ומי שונא ולמה. רק ידיעה כזו יכולה לשמש להגדרת הבעיה ולהוות בסיס אמיתי לפתרונה ובא לציון גואל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: