רשמי מסע בפולין [4] – "ז'ידובסקי" – המכון ההיסטורי היהודי בווארשה

נחתנו אצל שופן. פרדריק שופן. כך קוראים לשדה התעופה בווארשה. ובכלל, הפולנים מאוד גאים בשופן. שגם הם יהיו על מפת התרבות המוסיקלית הקלאסית. בלי הרבה מלים, בלי השתהויות. ישר החוצה. נמל תעופה חדש. מודרני. ואז אוריאל שואל אותי: "אתה עוסק בתכנון. איך יודעים שזה ש"ת פולני?". לא הייתה לי תשובה מוחצת. ואוריאל השיב: "בש"ת רגיל המדרגות הנעות מובילות אותך למעלה. כאן, בפולניה – הן מורידות אותך."

התארגנו במהירות וכבר האוטובוס דוהר. לאן? ואבי זורק לחלל שמות, מספרים, נתונים, תאריכים. והכול מתערבב ומתערבל במוחי. ואיני מספיק לעכל. ואם אפתח את המפה ואעקוב אחר המסלול אזי לא אתבונן בנשקף מבעד הזגוגית וגם לא אוכל לכתוב. וחוץ מזה אני ישוב בספסלים האחוריים ושמיעתי לא כבילדותי. ואיפה בכלל מחברתי? כמו בפרק הפתיחה בהישרדות – זורקים אותך מהמסוק לים ולך ותשחה לחוף. זה היה בפרומו. ואחר כך לא הבטתי יותר בריאליטי. שורד ללא זה. אין תלונות.

וחלפנו ברחובות העיר. ופה היה זה ושם היה ההוא. ולצערי איני יכול לשחזר ולמפות את המסלול. אמנם אני מתחכך בגיאוגרפיה אך נמשיך ברשימה ללא מפה. ותוך כדי שמעתי את הסיפור הידוע שרצו הפולנים לבנות מבנה במקום שעמד בית הכנסת הגדול ובית הכנסת מאן לקבל עליו חזות חדשה והאדמה הקיאה את החדש. והבנייה פסקה. שנים ניסו ובית הכנסת לא הסכים. לבסוף נתרצה. ונתן תנאי. שיוצב דגם בצלמו במבנה. שיזכרו מה היה כאן בעבר. וכיצד נראה בימים שהיו כאן יהודים. וכך היה. או לפחות כך מספרים. את הדגם לא ראיתי. ומבעד חלון האוטובוס לא צילמתי. ובכלל – זה היה בצד השני… ולא ראיתי את "מבנה הזכוכית" שמתארת אביבה.

ושמעתי את אבי אומר שהגענו ל"ז'ידובסקי" והוסיף משהו ששוב נבצר ממני לשמוע. בסוף הצלחתי להבין לאן הגענו – אנו עומדים בפני המכון ההיסטורי היהודי. המוזיאון העכשווי. מדוע עכשווי? כי מול האנדרטה למרד גטו ווארשה הולך ונבנה מוזיאון יהדות פולין שבעתיד יחליף את המכון. תהליך טבעי. דור הולך ודור בא. ישן בפני חדש תוציא. היקף שטחו יהיה כ– 13 אלף מ"ר. שיהיה לכם מושג: פי שניים ויותר משטח קניון עזריאלי על כל קומותיו (לא כולל כמובן את שטח המגדלים…). יהיו בו שמונה גלריות קבועות ו-5,000 מ"ר יוקדשו לתערוכות מתחלפות. וחוץ מזה – אודיטוריום, חדרי לימוד, מקומות מפגש, ספרייה ועוד. המוזיאון אמור לא להתבסס רק על תצוגת חפצים היסטוריים אלא לספר את סיפור אלף שנות יהודים בפולין. מה שדחסתי ברשימה הקודמת ב-5,961 מלה. מעל ל-150 אדריכלים השתתפו בתחרות. מ-60 מדינות. 51 ישראלים. כולל דניאל ליבסקינד (המוזיאון בברלין – בצד המזרחי לשעבר) וצבי הקר. בסוף זכה בתחרות ארכיטקט פיני. תקציב של 50 מיליון דולר. אמור להסתיים ב-2012. נחכה ונראה.

 

 

 

בכניסה למכון ההיסטורי ממתין לנו השלט המנציח את זכרו של עמנואל רינגלבלום. בפרק הראשון [1] ספרנו כיצד חזר ערב המלחמה ותוך כדי תחילתה לווארשה. הייתה לו אפשרות אחרת. אך הוא בחר בדרכו. בהמשך – כשנגיע לגטו (או למה שנותר ממנו) נמשיך בסיפורינו עליו.

 

נחטפנו אל העבר. נכנסו ישירות למכונת הזמן שהובילה אותנו באחת שבעים שנה לאחור. עברנו מהמאה ה-21 אל השנים החשוכות של אירופה. ושלנו. אל השואה. אל השלדים וכתונת הפסים (ולא של יוסף…). אל סרחון המוות. שחור ולבן. שלא תחשבו שלבן במקרה זה הוא צבע אופטימי. לא ולא. לבן זה צבע העצמות… 40 דקות של סרט שמציג את קורותיו של גטו ווארשה. מצו הקמתו ועד להריסתו הכמעט מוחלטת. ארבע שנות ייסורים, סבל ומאבק. לא לרעוב. לחיות. להתקומם. למות כבן-אדם. כיצור אנושי. זה לא פשוט לעבור משופן לקטעי ארכיונים – שרובם הוסרטו ע"י הנאצים – המנציחים את הזוועה:

 

הגרמנים רצו "לתעד" את הכול – "למען חינוך הדורות הבאים," כדברי גבלס. קולנוע היה המדיום העדיף. "הגרמנים מוסיפים לצלם סרטים בגטו," ציין אברהם לוין ביומנו ב- 19 במאי 1942. לוין היה איש דתי מאוד וציוני נלהב, מורה ומנהל בבית הספר הפרטי לבנות "יהודייה". הוא היה חבר בקבוצת "עונג שבת" ויומנו קשור כנראה למפעל ההיסטורי הקיבוצי של רינגלבלום.

שאול פרידלנדר (2009), שנות ההשמדה, 1939 – 1945, עם עובד, ע' 381.

ואולי הלם הסרט מקנה פרופורציה אחרת לחיי הים-יום שהשארנו מאחור? זו הייתה החבטה הראשונה בסדרה של מספר חבתות יומיות. היכן היינו כל הזמן? איך כל זה יכול היה לקרות? איך נתנו יד לכך? ומה באמת יכולנו לעשות? וזה קרה בעולם נאור. מעונב. האוכל בסט כלים מפורצלן. ושותה מכוסות קריסטל. ואחרי אביב העמים…

 

מה בין זיכרון להיסטוריה? ציטוט ממסה קצרה על זיכרון והיסטוריה:

"הזיכרון הוא החיים. הוא הנישא תמיד על-ידי קבוצות חיות, ולפיכך הוא מתפתח תמיד, פתוח לדיאלקטיקה של ההיזכרות והשכחה, רגיש לכל השימושים והמניפולציות, יודע תקופות חביון ארוכות ופרצי-חיות פתאומיים. ההיסטוריה היא השחזור הבעייתי והלא שלם תמיד של מה שכבר איננו. הזיכרון הוא תופעה אקטואלית תמיד, קשר שנחווה בהווה הנצחי. ההיסטוריה היא ייצוג של העבר. בהיותו רגשי ומאגי, זיכרון מסגל לעצמו רק את הפרטים הנוחים לו. הוא ניזון מזיכרונות מטושטשים, מתנגדים זה לזה, מקיפים או מרחפים, פרטיים או סמליים. מגיב לכל יחסי העבר, לכל המסכים, לצנזורה או להשלכות. ההיסטוריה, כיוון שהיא פעולה אינטלקטואלית ומחולנת, מזמינה ניתוח ושיח ביקורתי. הזיכרון ממקם את ההיזכרות בתחום הקודש, ההיסטוריה מנערת אותו משם, רושמת הכל בפרוזה. הזיכרון נובע מקבוצה שהוא מלכד. ועל כן, מספר הזיכרונות רב כמספר הקבוצות. ומעצם טבעו, הזיכרון הוא מרובה, אך מפותח, קולקטיבי ואינדיווידואלי. ההיסטוריה, לעומת זאת, שייכת לכולם ואף לא לאחד, תכונה המכשירה אותה לייעודה האוניברסאלי. הזיכרון מקנה שורש בקונקרטי, במרחב, במחווה, בתמונה ובחפץ. ההיסטוריה קושרת עצמה רק לרציפים חולפים, להתפתחויות וליחסים בין דברים. הזיכרון הוא מוחלט, ואילו ההיסטוריה אינה מכירה אלא ביחסי."

פייר נורה (1993), "בין זיכרון להיסטוריה", זמנים, שנה 45, חוברת 6.

מאולם ההקרנה עברנו לאולמות התצוגה – תמונות, חפצים, תרבות, חיים. מתים. שואה. יודאיקה. משהו בהעמדת התצוגה הזכיר לי הכלאה של מוזיאון לוחמי הגטאות עם מוזיאון בבית כנסת (פראג לדוגמה). הקבוצה התפצלה. התפזרנו. נפרדנו. כל אחד בחן וחקר את שנטה לבבו ועמד כוחו לראות. המראות קשים. בשלב מסוים אתה נעשה רווי בדם. הופך לאדיש. הנה שוב יהודי מושפל. ובמה שונה אלמוני מפלוני? עצרתי. לפני שאתקהה לחלוטין.

 

 

 

 

 

 

בית הכנסת שעליו כתבנו קודם

 

מפת גליציה

 

 

 

ונעבור ליודאיקה:

 

 

 

והבטתי בספר הביקורים. כמו בתערוכת ציור… להבדיל…  מישהו כתב לפני "יזכור" בראש העמוד. והוספתי מחת את שהוספתי. וחתמתי.

 

יצאתי. בחוץ ירד גשם.

 

ומשהו ששכחתי להוסיף ברשימה הקודמת. בדבר מקצועות היהודים. הנה דוגמה למקצוע. הוספתי אותו כאן. שלא יחסרו או יפסידו הקוראים שכבר קראו את הקודמת ואליה לא יחזרו…

 

רשימות קודמות:  ראו ארכיון

המשך יבוא…

 

צילומים: משה הרפז (אוגוסט 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: