רשמי מסע בפולין [2] – היסטוגרפיה פולנית על קצה המזלג

התלבטתי. והחלטתי בכול אופן לכתוב כמה מילים על גיאוגרפיה ולסכם בקצרה, ככול שניתן, בכמה משפטים, אלף שנה של היסטוריה פולנית ושל היסטוריה יהודית שנוצרו במרחב זה. דחיסת זמן-מרחב. נכון, יש ספרים, אנציקלופדיות ואינטרנט. ובכול אופן חש אני שנדרשת הצגה, ולו קצרה ומתומצתת של ההיסטוריה והגיאוגרפיה. אחרי ככלות הכול באתר זה אנו עוסקים בגיאוגרפיה תרבותית ומנסים לקשור בין האדמה לבין אלה החיים עליה. וצריך ליתן לקורא/ת יסודות מוצקים להמשך הקריאה.

בפרק זה נציג תחנות בזמן של ההיסטוגרפיה הפולנית. ומדוע זה נחוץ? כי הללו יהפכו לרלוונטיות כאשר נעמוד על ההיסטוריה היהודית באותו האלף השני לספירת הנוצרים. רק כדוגמה נבוא ונאמר כי לאחר פרעות ת"ח ות"ט ופלישות השבדים החלו היהודים לבנות את בתי הכנסת כמבצרים. אבן, קירות עבים, חלונות גבוהים. להיסטוריה הייתה השפעה על אורחות החיים. במקרה דנן הצגנו השפעה על סגנון בנייה. אך לא רק בפן האדריכלי עסקינן. הייתה לכך השלכה כמעט בכול דבר ועניין. דוגמה נוספת היא שההיסטוריה מסבירה מדוע לא הצלחתי למצוא תעודות בפולנית משנת 1911 בעיירת הולדתו של אבי משום שהשלטון, בתקופה שלקדמה למלחמת העולם הראשונה, היה רוסי. ואז כתבו ברוסית. ופקידי העירייה כיום, למרות רצונם הטוב, אינם יודעים לקרוא כתב קרילי "עתיק" מלפני 100 שנה. לא הבאתי את שתי ההיסטוריות – הפולנית והיהודית –  ביחד. "תפסת מרובה –  לא תפסת" נכתב במקורותינו. אני מניח שלו היה כותב זאת פרופ' מיכאל הרסגור לא הייתה ההיסטוריה כה יבשה והוא לבטח היה מעשיר אותה באנקדוטות כאלו אחרות שתמיד עושות את ההבדל. ההיסטוריה היהודית תוצג בפרק הבא.

ארץ שטוחה היא פולין. הגובה הממוצע של פני הקרקע – פחות מ-200 מ' מעל פני הים הבלטי. ליתר דיוק 173 מ'. והארץ גדולה היא. כ- 313 אלף קמ"ר. הקרחונים, עם נסיגתם מהרי האלפים לפני למעלה מ-10 אלפי שנה, צפונה אל הים הבלטי, שיטחו, כמעט כליל, את פני האדמה. "טחנו" את כל שנקרה בדרכם. בעיקר סלעים והפכו אותם לעפר. והתוצאה – נוף מישורי, מורנות, מעל לאלף אגמים נותרו בצפון המדינה, ואדמה דקת-גרגר בצבע הנע בגוונים חום-אפור (בעלת תכונות הדומות ללס בארצנו) ההופכת לבוץ לאחר הגשם (וזה לא חסר). אדמה פוריה, ברוכה, עשירה. היו ימים שפולין שמשה כאסם התבואה של אירופה ויצרנית מס' 1 של תוצרת חקלאית. ורק בדרום, נישאת לה שלוחת האלפים – האלפים הטטריים – בעלת שיא מקומי של למעלה מ-2,500 מ'. כדי שיהיה לפולנים אתר לסקי. ובין האלפים לים – נהרות ואפרים למרבית.

האקלים – פנים יבשתי. שלושה חודשים (לפחות) מכוסה האדמה בשלג. והגשם – יורד כמו שעון – כמעט בכל שבוע יש יום עד יומיים של ממטרים. "את הגשם תן לנו בעתו" כתב המשורר. זה קורה בפו-לן-יה. לגבי ה"פלורה ופאונה" – תחפשו לבד.

פולין כמדינה סוברנית נולדה מתוך מישורים הנמתחים בין אגני נהרות גדולים ובמרכז משייט לו הוויסלה (וויסטולה כפי שהוא קרוי בפולנית) הנובע משלוחות הרי האלפים ונשפך צפונה אל הים הבלטי. אלה הם עמקים פוריים שבהם התיישבו השבטים הסלאביים. דלגנו על הפרהיסטוריה, ועל תקופות האבן והברזל והברונזה. בית מקדשנו חרב פעמיים, יצאנו לגלות. רומא נמחקה מהמפה ואלה עוד היו שבטים עובדי אלילים, פאגנים – עכו"מ בלשוננו. והיו הרבה שבטים ממוצא סלאבי. מעל ל-20, שלאורך האלף הראשון לספירת הנוצרים – והם טרם היו כאלה – התקוטטו ביניהם על שליטה בדרכי המים, ביבולי האדמה ובדרכי המסחר. חוקרים סבורים שבין השנים 800 ל-960 לספירה היו באגן הוויסלה וסביבותיו מס' רב של שבטים שהיוו מעין מדינות. שבטימדינה. על משקל ערימדינה שהיו במערב אירופה באותה העת. וויסלאים, שלונזים, פומוז'ים, קויאווים, מזובים, פולנים. העדות הכתובה הקדומה ביותר מתוארכת לשנת 963 ובה תיאור קרב בין מישקו הפיאסטי לבין שליט ספר גרמני. באותם ימים רחוקים היה הדימוי של פולין –  שטחי ספר/הפקר נרחבים המיושבים בדלילות בידי שבטים אנאלפביתיים ופאגאנים הנתונים לשליטת נסיכים שוחרי קרבות.

הגענו ל- 966. לספירה. מישקו הראשון, הנסיך הפולני מבית פיאסט, מצליח לאחד בשנה זו, תחת כנפי שלטונו, את מרבית השבטים הסלאביים שבאגן הוויסלה. על-מנת להקל את הלחץ על אדמותיו מצד השבטים הגרמניים הנוצריים – הוא לוקח נסיכה מבוהמיה לאישה ומקבל עליו את עול הנצרות הקתולית. לא ברור אם האמין באמונה שלמה או הכיר במרות האפיפיור שישב ברומא. אך צעד זה לבטח הועיל בטווח הקצר. ובזאת נקבעה עובדה. פולין הינה מדינה קתולית. חלק גדול מהעמים הסלאביים שבמזרח אירופה הושפע מקיסרות ביזנטיון, והפך לנוצרים אורתודוקסים (פרבוסלאביים). כאמור, שנת 966 נחשבת כשנת ייסודה של פולין.

 

גבולותיה המשוערים של פולין בימי מישקו הראשון – בסוף המאה ה-10 (מקור: האנציקלופדיה העברית)

אגדה פולנית מספרת על שלושה אחים שנולדו לאימא סלביה: צ'ך, רוס ו-לך. השלושה נדדו, עם אנשיהם ועדריהם, במקומות רבים. יום אחד הגיעו לעמק פורה במיוחד שבמרכזו נהר והוא מוקף ביערות. אמר לך: "אני נשאר כאן". שני אחיו ברכו אותו והמשיכו בנדודיהם. רוס פנה למזרח (רוסיה) וצ'ך פנה לדרום (צ'כיה). בעודו יושב אל מול הנוף הקסום הבחין לך בציפור מוזרה שלא ראה כמותה. לבנה כשלג. גדולה. בעלת אברה מרשימה. מגוננת על גוזליה. שאל לך את אנשיו לשם הציפור ולטיבה. וענו: "זהו הנשר הלבן." אמר להם  – מעתה ואילך זה יהיה סמלנו.

והנשר הלבן הפך לסמל ממלכת פולין מאות לפני שאירופה נסחפה ואימצה את המלבנים הצבעוניים שמהם הוסרו הנשרים, האריות, ושאר סמלי בתי האצולה. ועד כאן האגדה על האחים הסלאביים. את האגדה לעיל שמענו פעמיים – מפי אבי ומפי יאנוש. זה האחרון סיפר אותה בצורה יבשושית למדי… ואוסיף שאולי הייתה להם, לאחים הסלאביים, גם אחות קטנה שנדדה והרחיקה עד לבלקן – הלוא היא  "יוגוסלאביה" שמשמעותה "סלאביה הקטנה".

הדגל הפולני הינו לבן ואדום. מלבן לבן רוחבי ומתחתיו מלבן אדום. הלבן מסמל את הטהור. השלג. הלוח החלק. והוא טובל בדם. דם קורבנות המלחמות על עצמאותה של המדינה. וקרבות ומלחמות לא חסרו. דם רב נשפך במישורי הוויסלה. פעם היה גם הנשר הלבן. והוא ירד. וכיום יש מי שמהרהר בקול רם להשיבו. לחדש עטרה כישנה. במקום אחר, בארץ אחרת, הביע הנסיך המקומי, הסיציליאני, פבריציו לבית סלינה, את שעט נפשו מהדגל החדש של איטליה המאוחדת:

 

שוב חייכו העיניים. "צד המלך, כמובן. אבל איזה מלך?" הנער היה שרוי באחד מהתקפי הרצינות הללו, העושים אותו מסתורי ונלבב כל-כך. "אם לא נימצא גם אנחנו שם, ירקחו לך הללו רפובליקה. אם אנחנו רוצים שהכל יישאר בעינו, יש צורך בשינוי יסודי. ברור?" הוא חיבק את דודו והיה נרגש במקצת. "להתראות בקרוב. אשוב עם דגל שלושת הצבעים."

[…]

"דגל שלושת הצבעים! הידד לדגל! שיכורי מלים הם הללו. וכי מה יש בו בסמל הגיאומטרי העלוב הזה, בחיקוי זה של הצרפתים, בכיעור הזה שלא ידמה ולא ישווה כלל לדגלנו שלנו הצחור עם חבצלות-הזהב? איזו תקווה יכול לעורר בלבם צירוף זה של צבעים רעשניים?"

ג'וזפה תומזי די למפדוזה (1964), הברדלס, עם עובד, ע' 27.

בנו ונכדו של מישקו הראשון המשיכו במסורתו. דהיינו להילחם בכל מי שמצוי במזרח, בצפון, במערב ובדרום. רוסים, בלטים, גרמנים, בוהמים, מורווים. בולסלב השלישי עלה לשלטון ב-1102. הוא מלך עד 1138. בצוואתו חזר על שגיאת שכנו – לואי החסיד, בנו של קרל הגדול – וחילק את ירושת הכס לשלשת בניו. והמדינה התפצלה או יותר נכון – פוצלה. כמובן שהעסק לא עבד והתוהו ובוהו חזרו לאגן הוויסלה. כולם נגד כולם. הנסיכים, האצילים, הכנסייה, העירונים, האיכרים. ובין לבין הגיעו גם המונגולים – "מהר שלל חש בז". ב- 1241 הם מיגרו צבא פולני וגרמני משותף ליד קרקוב. רק הידיעה על מות החאן הגדול עצרה את באטו חאן. הוא שב למונגוליה על-מנת להשתתף בבחירות לחאן החאנים. הכוחות המונגוליים וחזרו למעוזם ב"רוסיה האדומה" ששימש כבסיס לפשיטות חוזרות ונשנות, במחצית השנייה של המאה ה-13, על שטחי פולין. בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 ותוך רצון לשקם את ההרס מפלישות המונגולים, הזמינו השליטים המקומיים מהגרים מהמערב. חסרות ידיים עובדות. בעיקר בייצור מזון. ולא רק. ונענו ובאו. בעיקר גרמנים. וגם פלמים. אפילו סקוטים וארמנים הגיעו. ויהודים גם. כמובן.

ולדיסלב הראשון, מצליח ב- 1320 במשימת האיחוד מחדש. בשנה זו הוא מכתיר עצמו כמלך פולין. בנו וממשיכו, קז'מיז' השלישי (1333 – 1370), המכונה "הגדול", ביסס את הממלכה. הרחיב, פיתח, ארגן. ב-1335 הוא חותם על "הסכם ווישגראד" סיום סכסוכי גבול עם הונגריה ובוהמיה. מלך זה העניק גם פריבילגיות נרחבות ליהודים. אנו נפגוש אותו ואת מעשיו בהמשך (בקרקוב, בקז'מיז'-דולמי). ב-1386 הגיע הקץ לשושלת פיאסט ולשלטון עלו נסיכים ממוצא ליטאי – היגילונים. הראשון היה הנסיך יגילו הליטאי שנשא את ידוויגה מלכת פולין. עכשיו גם הליטאים הופכים לקתולים. כך הונח הבסיס לאיחוד בין ליטא לפולין אם כי האיחוד הפיזי התבצע רק מאתיים שנה לאחר מכן. 

פולין היגילונית ידעה עליות ומורדות. היא הפכה למעצמה אדירה. לגיטימית באירופה. בשיאה חלשה על שטחי ליטא, אוקראינה, ביילרוסיה, חלקים מרוסיה, לטביה, סלובקיה ורומניה. פולין התרחבה עד שכללה בשטחה גם מחוזות רחוקים – הערבות שבין הדנייפר לדנייסטר. היקף השטח היה עצום בגודלו. והתכתשות הבלתי נפסקת עם העמים הסובבים לא פסקה – רוסים, טטרים, פרוסים, גרמנים, בלטים, תורכים, מולדבים. ב- 1410 מביס צבא מאוחד של פולין וליטא את המסדר הטווטוני (הפרוסי) ועוצר את ההתפשטות מזרחה. קרב "טנברג". 530 שנה לאחר מכן תשמש "טננברג" כמילת קוד למבצע חיסול האליטה הפולנית:

 

כ-60,000 פולנים ששמותיהם נאספו בשנים שלפני המלחמה נועדו לחיסול. המבצע הוסווה במקצת בתור הנחיות להבטחת ביטחונם של הגייסות, וביתר הכללה, ביטחון השטח הכבוש. ראש הס"ס היינריך הימלר בחר בשם הקוד "טננברג" למערכת הטרור הזאת, לזכר ניצחונו של הצבא הגרמני על כוחות רוסיים סמוך לעיר טננברג שבפרוסיה המזרחית בשנת 1914, ובתור תגמול סמלי לפולנים על המפלה הניצחת שהנחילו לאבירים הטווטונים באותו מקום עצמו בראשית המאה החמש-עשרה.

שאול פרידלנדר (2009), שנות ההשמדה, 1939 – 1945, עם עובד, ע' 38 (ההדגשה – שלי)

המסדר הטווטוני הובס שוב ב-1466 ע"י הפולנים. או-אז חתם המסדר – "חוזה טורון" –  על הכרה בפולין ובריבונותה על אזורי קלינגרד וגדנסק דהיום.. ב-1558 מנסה רוסיה להשיג גישה לים הבלטי. התאגדות שבדית-פולנית עוצרת בעדה והמלחמה הליבונית מסתיימת ב-1582 בכישלון (זמני) של הרוסים. איוון ה-4"האיום" חותם על "חוזה זאפוליה" ומכיר בשליטת פולין בליבוניה. אנו עוד נשמע על הרוסים והשבדים.

המחצית הראשונה של המאה ה-16, עד לסוף שלטון בית יגילו, נחשבת ל"תור הזהב", מכול הבחינות ובמיוחד מהבחינה התרבותית, של פולין. והגענו לאיחוד המלא שלן "פולין-ליטא" – "איחוד לובלין". ב- 1569 הומר איחוד בתי המלוכה של פולין וליטא באיחוד מלא ופיזי של שתי המדינות. אך במוסדות השלטון לא היה שוויון בין הליטאים לפולנים. הייצוג היה בהתאם למשקל האוכלוסייה – 2/3 לפולין ו- 1/3 לליטא. ב- 1582 החזיק האיחוד הפולני-ליאטי בשטח של כ- 815,000 קמ"ר. לאחר הסכמי שלום עם הרוסים והתורכים השתרע האיחוד על שטח שלמעלה מ- 900,000 קמ"ר! – פי 3 משטח של פולין דהיום. האוכלוסייה הפולנית ה"אתנית" באותם הימים התפרשה על שטח בהיקף של 200 אלף קמ"ר בלבד והוותה רק 40% מכלל אוכלוסיית הממלכה. מדינה רב-תרבותית. האיחוד נמשך עד 1772 שעה שפולין נחלקה בין שכנותיה.

 

אנדרטה בלובלין לזכר "הסכם לובלין" שנערך ב-1569 ובעקבותיו הפכו פולין וליטא לישות מדינית אחת

 

 

ב-1572 הגיע הקץ, בתורו, גם על שושלת היגילונים. בנקודת הזמן הזו קיבלו הפולנים החלטה משמעותית: אין ירושת הכס באופן אוטומטי. על-מנת למנוע סכסוכים ומחלוקות פנימיים זימנו שליטים חיצוניים שאותם מינה בית הנבחרים – הסים. פולין הפכה ל"רפובליקה מלכותית" שבה הנבחרים הם הממנים את המלך והכתר אינו עובר בירושה. מ-1038 ועד 1596 עיר הבירה הייתה – קרקוב. עם ירידת המסך על בית יגילו עברה הבכורה לווארשה.

וזה המקום לספר את האגדה על יהודי ששימש כמלך פולין עד שהאצילים יכריעו. והרי אסור שפולין תישאר ללא מלך ואפילו ליום אחד. את האגדה מצטט אנכי מתוך "הספר על יהודי פולין" מאת ש"י עגנון (יצירה שנותרה בגרמנית, בתרגום ראשון לעברית מאת לולה בנטל). נוסח זה פורסם ב"הארץ", 7.3.2006:

 

כיצד היה הרב שאול וואהל למלך פולין

הנסיך רדז'יוויל הזקן, אשר בשליטתו היו רוב המחוזות בפולין, היה בנעוריו בן-עוולה, חצוף ומרושע, שופך דמם של חפים מפשע. הוא רצח נפשות טהורות רבות, הפיץ דברי שקר על אחינו היהודים האומללים אשר בצלו חיו; מהם השליך לכלא, מהם הרג, המיט עליהם אך צרה ויגון; תזיל עליהם עין הקורא דמעה!
ויהי לעת זקנתו, כאשר נרגע דמו הרותח, הירהר במעשיו ובפשעיו שעשה בימי נעוריו ולבו פעם בקרבו. חרטה אחזה בו וייסע לאפיפיור ברומא כדי לכפר על עוונותיו וליישר את דרכיו העקלקלות, והתוודה לפי חוקי הנוצרים ומנה כל חטאיו לפני האפיפיור. אמר לו הכס הקדוש: "גדולים מדי עוונותיך לשאתם אתך, חטאיך כבדים היו, אך באלה יימחל לך: נע ונד ללא מנוחה בנכר תהלך, שלוש שנים, אלמוני, חיים עגומים תחיה, מזונך דל יהיה, רק לחם ומים. אז אולי יימחלו עוונותיך וכפרה תבוא על חטאיך". כיוון שדבריו של האפיפיור יקרי ערך היו בעיניו, קיבל הסיגוף על עצמו ופקד על משרתיו ועבדיו הביתה לשוב, מינה מנהל לרכושו, פשט בגדיו היקרים ולבש פשוטים ורק הבגד שעליו, סמל האצולה, לבש מתחת לכל בגדיו. וילך מעיר לעיר ומארץ לארץ לפרק הזמן שקצב לו האפיפיור.

וכאשר לאיטליה, לעיר פדואה הגיע, פג הזמן והמועד ומלאו שלוש השנים שעליהן נצטווה ולביתו וארצו לשוב רצה, אך כספו אזל והפרוטה האחרונה מכיסו כלתה, ולא מצא מכר ולא מפלט ללוות פרוטה, וגם בגדיו קרועים, משופשפים ומטולאים היו. כדי לנוח מעט ישב הנסיך מול ביתו של מורנו הגאון הרב שמואל הודה, אשר ראש בית הדין שם היה. ורוח נשבה בבגדיו של הנסיך, והרב הביט מבעד החלון ולעיניו ניצנץ סמל האצולה הטמון בין קרעי בגדיו של הנסיך, כי עשוי היה זהב טהור ואבני אודם, וישלח הרב את נערו להביא איש זה לביתו, ובבואו קם הרב מכיסאו וקיבלו ביראת כבוד ושאלו מנין בא ומי הוא, וענה: "מכאן ומכאן, איש כפר אנוכי". כך הסתיר עצמו מפניו, אך כאשר דחק בו הרב לומר את האמת, ולא – יצווה להפשיטו מבגדיו למען יראה את סמל האצולה, הודה שהוא הנסיך רדז'יוויל, ששמו ידוע בכל הארצות וכהנה וכהנה היו מעשיו בימי נעוריו, ויספר לו מעשהו מתחילה ועד הסוף וכי הגיע הזמן לשוב לביתו, אך כספו אזל ואין בידו דבר למשכנו, ואין לו מכר או מודע, שיוכל ללוות ממנו.

ויאמר הרב: "לכל מחסורך אדאג, משרתים ועבדים, גם כרכרה גם רכב אתן לך, כפי כבודך, הוד רוממותך נסיך וגדול בעמך. בביתי תשב כעשרה ימים עד שמכל תלאותיך תנוח". נאות הנסיך וישב זמן מה בנעימים ובכבוד בביתו של הרב ושיחק עם ילדיו הקטנים של הרב וקרא לכל אחד בשמו. וכאשר ראה הנסיך תמונת נער יפה תואר ומראה, אחד מבניו של הרבי, והנער לא היה, שאל את הרב: "היכן הנער, האם בחיים אם לאו?" נאנח הרב ואמר: "לא אדע היכן הוא, אם בחיים הוא, כי שנים רבות חלפו מאז את ביתו עזב, אוהלי וירושתי מאחוריו השאיר, ולארץ פולין נסע ללמוד בבתי מדרש גדולים". ויספר לנסיך כי "הנער הנעלם הוא תלמיד חכם וידען גדול, יודע שפות רבות ולו תואר דוקטור, וה' יודע מה עלה בגורלו כי עד היום לא שמעתי ממנו דבר, וכעת אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אתכבד לבקשתך, עם הגיעך לארצך, לחפשו עד שתמצאהו וחסד עמו תעשה, כפי שאני לך רק טוב עשיתי".

והנסיך תקע לו כפו, שכל מאמץ יעשה עד שימצאהו וייטיב עמו ככל שיעלה לאל ידו כל עוד הוא בין החיים. והרב נתן לנסיך כסף וזהב, משרתים ועבדים, גם מרכבה גם רכבים ללוותו לארץ פולין. גם תמונת הנער לקח עמו, ועת הגיע אל מחוזו פקד כי בכל עיר ועיר אליה הגיע, יבואו רבנן ותלמידיהון לקראתו. ובהלה אחזה בכולם, הכריזו על צום ובכי וקינה, שהרי לא ידעו במה הדבר, ושמא, ישמור האל, אסון יפגע בהם. ובכל עיר אליה הגיע, ירד מן המרכבה, התבונן בפניו של כל אחד ואחד מן הנערים, והתמונה בידו, ואינו אומר מלה, ונסע לדרכו. כך עשה בכל עיר ועיר, עד הגיעו לבריסק אשר בליטא, וכאשר הרב וכל תלמידיו יאתיו לקראתו הכיר את הנער וציווה על הרב לבוא עם הנער לביתו, בשעה יעודה. והרב נבהל עד מאוד, וגם תושבי העיר השתוממו על כך, כי לא ידעו במה הדבר.

וילך הרב המום ועצוב עם הנער אל בית הנסיך, ואנשי חצר הנסיך הודיעוהו: "ראה, הרב עם הנער עומדים באכסדרה". ויאמר הנסיך: "ייכנסו". נכנסו הרב והנער אל הבית פנימה, וישאל הנסיך את הנער: "בנו של מי אתה ומה שמך?" והנער התנכר לעצמו, וענה כי הוא בנו של צורף זהב וגם שינה שמו. והנסיך שאל את הרב כיצד הלז בלימודיו ובאורח חייו, והרב השיב שתלמיד חכם ומופלג בכל הוא, גם חכם בגמרא, ולבטח בעוד שנתיים-שלוש יתפרסם למרחקים. ויראה לו תמונתו, וגם הרב הכיר שתמונתו של הנער היא. ויאמר לו הנסיך: "בני, תן תודה כי אביך הוא הרבי מפדואה, ושמואל יהודה שמו", גם בשם אמו וכל בני משפחתו נקב: "שאול שמך!" והנער לא יכול עוד להתנכר, נשא קולו בבכי גדול, ולא הגה עוד מלה מפיו. והנסיך ניחמו ויאמר: "אל תפחד לכל מחסורך, הרשה נא לי לדאוג!" ויצווה על הרב להאכילו על חשבונו במאכלי מלכות, בשפע הראוי לנסיך. ונתן לנער בית אבנים במחוזו, גם משרתים לשרתו, וידבר אל לבו לא לשוב אל ארץ הולדתו, וכי ייקח לו אשה בעירו, ולעלמה אשר תישא חן בעיניו יינשא.

ובאותה עת היה בעיר בריסק ראש ומנהיג, איש מכובד ושמו רבי דוד דרוקר, אשר לו בת יפת מראה, בעלת טוהר מידות וחכמה, והנסיך דיבר אל לבו של הראש והמנהיג הלזה, לקחת את הנער לחתנו על ידי בתו, ויהי הדבר טוב בעיניו. והנסיך שלח שליחים לאבי הנער, הרבי מפדואה, להביאו, ויעש את החתונה בביתו וחצרו, והזמין את כל גדולי פולין וליטא ושליטיה, וישתאו כולם על חוכמת הנער ואביו, בידע רב ובשפות רבות. ומאז היה שמו של הנער ידוע בכל ארץ פולין וליטא, ובאו נסיכים רבים להללו, וגילו בו שבעתיים מכל אשר נאמר עליו. וה' היה עמו והגדיל עשות וזכה לחן ולחסד בעיני כל מי שראהו, ויישב ימים רבים בביתו של הנסיך והיה לו ליועץ נאמן ומנהל ביתו, ועושר רב היה לו, עבדים ושפחות לשרתו, כפי שראוי לבני אצולה, ושמו הלך לפניו בכל הארצות.

מקץ ימים רבים וימות מלך פולין, ונתאספו השליטים בוורשה להמליך מלך עליהם, ובא גם הנסיך רדז'יוויל ולקח עמו את שאול האיש, כי דבר לא עשה בלעדיו. ובפולין היה החוק, שיבחרו להם מנהיג הנקרא נשיא, לפני שממליכים מלך עליהם, ואותו נשיא נוסע עם המלך הנבחר לקרקוב כדי לשים את הכתר על ראשו. וכולם פה אחד נתרצו לבחור את הנסיך למלך, אך כיון שזקן ודל בכוח היה, התנצל ואמר כי המינוי היה לו למעמסה וטרחה; והשתחווה והרכין ראשו לפניהם בתודה על יחסם הנאה ועל שהגדילוהו והעדיפוהו על כל האדונים שם, ויען ויאמר: "שמעו נא אחי, האל עמכם, אעוץ לכם עצה טובה ונכונה, למי לתת לעת עתה משרה זו, ויודע אני כי ראוי יהיה בעיניכם. ראו האיש הזה, חכם ומלומד יותר ממני, ירא שמים וסר מרע, שקול וחכם ודעתו ניכרת בכל דבר שיעשה ובכל מעשיו ההצלחה תאיר לו פנים. אבל פגם קטן אחד בו, אשר לו יהי למכשול, ואם את הסכמתכם למפרע תבטיחוני, אבשר לכם מי הוא האיש". וכיוון שמלותיו יקרות היו בעיניהם, כי רם וזקן השליטים ביניהם היה, לכן ענו ואמרו כולם בפה אחד: "כאשר אמרת כן יהיה", ויישבעו כולם שלא להמיר את דברי פיו.

וכה דיבר אליהם: "האיש אותו ריבון העולם לשליט ולנשיא בחר, הנו שאול העברי, אותו חינכתי וגידלתי, הוא הוא הראוי ולא אחר". וכיוון שאת מוצא פיו להמיר לא יכלו, ענו ואמרו: "יחי, יחי הנשיא שאול בחיר האל!" ויבוא גם הוא לבית הוועד, וירכין פניו לאדמה כמנהג המקום, והעיר ורשה צהלה ושמחה. ויהי כאשר ראה הנסיך רדז'יוויל, שעצתו נתמלאה, התייעץ עם רעיו ופסקו פה אחד לקבוע מועד אחר, שבו שליטי הארץ ייוועדו יחדיו, כדי לבחור להם מלך, והוא הכריז בפניהם בתבונה ובשיקול דעת, שלטובת הארץ היה הדבר, וכולם הסכימו ונסעו משם, כל אחד מן האדונים לביתו, והממלכה נכונה בידי שאול.

והוא הנהיג את ממשלו בחוכמה ובשום שכל, והכל אהבוהו, ובכל דרכיו נהג בתבונה ובהצלחה, כי האל היה עמו, וחוקק חוקים ותקנות לאחינו בני ישראל תיקן, שיהיו ככל אזרחי הארץ ולא ידוכאו כמקודם, והירשה לבנות את בית הכנסת בבריסק גבוה מעל כל הבתים אשר בעיר, כי עד כה לא הורשו היהודים לבנות בתי כנסת גבוהים מעל הבתים אשר בעיר, כי אם רק נמוכים וצפופים משאר בתי העיר. גם בתי חולים ליהודים וללא יהודים עניים הקים, בנייני פאר, והוציא תקנות נבונות אחרות, בעיקר למען אחינו בני ישראל: אסר להפיץ שמועות נתעבות ושקרים עליהם, כנהוג עד כה. והיה חודשים רבים המנהיג והנשיא עליהם, וכאשר ראה ששלטון זה היה כרוח רעה לאמונתו היהודית, כינס את שליטי פולין, הודה להם על שנהגו בו נאה, ואמנם היה רוצה לשרתם ומנהיגם להיות, אך כל אלה בניגוד לאמונתו (יש דברים חשובים לעתים שצריך ליישב ולפתור בימי השבת), לכן ישחררו נא אותו ויעשו להם מלך אחר.

אך לא היתה ביניהם עדיין דעה אחת במי יבחרו, שימשול בהם. האדונים נחלקו לשני מחנות, המחנה האחד בחר באחד מבית המלוכה הקיסרי האוסטרי למלך, אשר מצד אמו ממלכי פולין מוצאו, והמחנה השני בחר בנסיך זיגיסמונד, בנו של יוהן מלך שוודיה, אשר גם הוא מצד אמו ממלכי פולין מוצאו, וכך החלה מריבה וסכסוך בין אדוני ארץ פולין.

ויהי כאשר ארכו הימים ולא יכלו להתפשר מי יהיה מלך, הפציר בהם הגאון ר' שאול להסיר את עול השלטון ממנו ולמנות מלך עליהם, ויקבעו יום מסוים על פי חוק שאין להפירו, אשר בו חייבים יהיו לבחור מלך. ואמנם, בבוא אותו יום התכנסו להצביע, ושוב לא עלה בידם להסכים מי יהיה המלך, זה אומר כך וזה אומר כך, עד שעות הערב, ויראו שאין בידם להשלים הדבר אשר לאותו יום נקבע, לבחור מלך כל שהוא, וכדי לא להפר את חוקיהם ופקודותיהם ללא בחירת מלך עליהם, לכן הסכימו כל האדונים להשוות את דעותיהם והצעותיהם כך שהנסיך, מורנו שאול וואהל, לעת עתה למשך היום וכל הלילה יהיה מלך, על מנת שהחוק שלא ניתן להפרה, ימולא, בבוחרם זמנית במלך.

ודיברו אליו בשפתם: "יחי אדוננו המלך", ויהי למלך כל אותו לילה. מכאן הפך הדבר למשל: על כל דבר שהחל בלילה אחד ונגמר בלילה אחד: "זו ממלכתו של שאול וואהל". והאדונים נהגו בו מנהגי המלכות, ומסרו לו את כל הכתבים המקובלים לממלכה, וכל שליט כותב בהם תקנות לפי חוכמתו, והנסיך, מורנו שאול וואהל, כתב תקנות וחירויות לטובת היהודים, ועשה מאמצים רבים לחזק ידיהם של אנשי המחנה השני, כדי שהכתר יושם על ראשו של הנסיך זיגיסמונד, ועשה מאמצים להשכין שלום בין זיגיסמונד לבין מי שנבחר על ידי המחנה השני למלך, וכל ארץ פולין התעוררה לחיים, וייסע הגאון הרב שאול וואהל עם זיגיסמונד לקרקוב עם כל אדוני הממלכה, וישם את כתר המלוכה לראשו ויעש אותו למלך במקומו.

והאיש שאול היה לגדול בעיני שרי המלך ומשרתיו, וכולם חלקו לו כבוד, ובלעדיו לא החליטו דבר, בכל ענייני הממלכה, כי עצתו כעצת אחיתופל שיעץ באותם ימים. והמלך זיגיסמונד וגדולי השליטים חלקו לו כבוד והדר, וניתנה לו שרשרת זהב ובה סמל, מתנה אשר כמותה ראויה רק ליורש עצר, והוא היה אהוב על המלך ואדוניו כל ימי חייו, ושמו נודע בארץ ומחוצה לה, ובפי רבים כונה הוא, בחוץ לארץ, בשם: המלך הישראלי של ארץ הפולנים! ויעש צדק וחסד עם אחיו היהודים, בני עמו, לפי חוכמתו וכוחו הנישא, ונהג בכל אדם בענווה ויושר, לא התנשא על איש, ככתוב בפנקס הישן של קהילת בריסק, אשר ציווה לזרעו אחריו. למען האמת אלה מלותיו: "אף שחזק הייתי בשלטון, לא נהגתי בדרך הנסיכים". גם שרשרת הזהב שנשא על צווארו, שניתנה לו כאות כבוד ממלך פולין, כמסופר לעיל, לא השאיר לבניו כירושה להתפאר בה, אלא ציווה אותה לחלוקה לנדבה.

ומעבר לכתוב כאן מספרים אנשים על מעשיו הגדולים והמופלאים של הנסיך. ברם אנו רשמנו רק מעשים שאמיתותם ברורה, ודברים שבהם יש חשד לגוזמה – השמטנו.

ב-1618 פרצה מלחמת שלושים השנה. מלחמות דת. הנוצרים טבחו אחד את הפלג האחר. קתולים נגד פרוטסטנטים. גרמניה ושבדיה נגד הקיסרות האוסרו-הונגרית וספרד. למעשה קרב בין בית המלוכה ההבסבורגי לאחרים שרצו בהחלשתו. הקרדינל הצרפתי רישלייה נוקט במדיניות "רזון דטה" – טובת המדינה מעל הכול. הצדקה להתיצבות צרפת הקתולית לצד הפרוטסטנטים. האויב של האויב הוא הידיד (באופן זמני כמובן). איכשהו הפולנים (קתולים) התערבו וקיבלו מנה מהשבדים (פרוטסטנטים). המלחמה הסתיימה ב"חוזה וסטפליה".

רק דעכה מלחמה זו ובעירה חדשה התלקחה בדרום-מזרח פולין. ב-1648 מרד בוגדן חמילניצקי האוקראיני בשלטון הפולני. ויצא לטבוח באצולה שחמסה את האיכרים. וביהודים שהיו שליחי האצולה הפולנית ששלטה בשטחי אוקראינה ובאיכריה. גזרות ת"ח ות"ט נפלו על היהודים. מהקשות ביותר. בממדים של אז – זו הייתה שואה. איכשהו הצליחו הפולנים להשתלט ב-1651 על המורד האוקראיני וכבר חיכו בפתח הפולשים הבאים. הרוסים והשבדים.

אמנם המרד הקוזקי של חמילנצקי דוכא אך מיד פתחו הטטרים במלחמה משלהם ובעקובותיהם הצטרפה ב-1654 גם מוסקבה ובראשה הצאר אלכסיי שנחלץ לעזרת הקוזקים. ב-1655 פלש קרל העשירי משבדיה לשטחים הפולניים. הוא הריח את החולשה. והחלה תקופה אותה מכנים הפולנים בשם "המבול". צרות בדרום-מזרח, מוסקבה בצפון-מזרח והשבדים משלימים מעגל – במערב. בסופו של דבר, לקראת סוף המאה ה-17, הוסכמו הסכמים כאלה ואחרים, נחתמו חוזים, שטחים עברו מיד ליד ופולין יצאה מכווצת. ב"הסכם אוליווה" שהביא ב- 1660 לסיום המלחמה עם שבדיה ויתרה פולין על צפון ליבוניה. ב- 1667 עם סיום המלחמה עם רוסיה, מקבלת זו האחרונה את מרבית אוקראינה. פולין לא עוד אסם התבואה של אירופה. והחלה השקיעה… המבול כבר אמרנו?

המאה ה-18 נפתחה במלחמה: "המלחמה הצפונית" (1700 – 1720). בעקבותיה הרס פיזי, הדרדרות כלכלית ואנדרלמוסיה שלטונית. ב-1733 החלה סדרה של מלחמות הירושה הפולנית שמסתיימות ב-1738 ב"הסכם וינה". והגענו למחצית השנייה של המאה ה- 18. ב- 1764 מת אוגוסט ה-3 מלכה של פולין. האציל הפולני סטניסלב פונייטובסקי, שהיה מאהבה של יקטרינה ה-2, נבחר, בהשפעת הרוסים למלך סטניסלב ה-2. ניסיונו לחזק את בית המלוכה עורר מרד של השלאכטה (האצולה). הרוסים שבחרו בו גם שמרו עליו ודיכאו את המרד.

ואז הגיע סוף היישות העצמאית. המעצמות הסובבות את פולין – השילוש הקדוש: רוסיה הצארית, הקיסרות האוסטרו-הונגרית ופרוסיה – החליטו לעשות מעשה ולחלק את פולין ביניהן. יצא שהרוסים זכו בחלק הארי. שתי מאות לאחר מכן ניסה היטלר להחיות את אותו רעיון. מצא את סטאלין כשותף. בין שנת 1772 לבין 1795 בוצעו שלוש חלוקות של שטח פולין (1972, 1792, 1795). עם כל חלוקה הלכה פולין (וליטא) והצטמקה. לאחר החלוקה ה-2 התמרדו הפולנים. לא עזר להם דבר ובאוקטובר 1794 נכנעו. לאחר החלוקה השלישית נפחה פולין את נשמתה כמדינה סוברנית. פולין – כמדינה עצמאית – נמחקה מהמפה האירופית למשך כ- 120 שנה. כנ"ל ליטא. היו אמנם ניסיונות החייאה אך הם כשלו.

 

פולין-ליטא בגבולות 1772 לפני ששכנותיה חרצו את גורלה בתוך עשרים שנה (מקור: קיום ושבר)

 

מפת החלוקה הראשונה: הפרוסים השתלטו על דנציג וניתקו את פולין-ליטא מהים הבלטי, האוסטרים השתלטו על לבוב והרוסים הסתפקו בנתח מזרחי (מקור: קיום ושבר)

 

החלוקה השנייה: הרוסים לקחו את מינסק, הפרוסים את פוזנן ומשום מה האוסטרים הפעם לא נשכו… (מקור: קיום ושבר)

 

חלוקה שלישית: האוסטרים לוקחים את קרקוב ולובלין, הפרוסים משתלטים על ווארשה והרוסים לוקחים את וילנה ואת בריסק. (מקור: קיום ושבר)

 

השנים בין 1795 לבין 1918 נקראות "תקופת החלוקה". רק הסתיימה החלוקה השלישית והנה הגיע הקורסיקאי. נפוליון. פולין, בשנים 1807 – 1813, תחת שלטון צרפת, ראתה ניצוץ של תקווה ואולם נפוליון הובס בקרב ווטרלו. לאורך שנות החלוקה היו מרידות של הפולנים. בעיקר בחלקים הרוסיים. ב-1779 הוקם "לגיון פולני" במסגרת צבאו של נפוליון. המנון הלגיון – "עוד לא אבדה פולין" – הפך לימים להמנון הלאומי.

נכנסנו למאה ה- 19. קונגרס וינה (1815) מארגן מחדש את אירופה. חלוקת פולין בפעם הרביעית (גם הולנד ובלגיה בגבולותיהן הנוכחים הן תוצרי הקונגרס הזה). בשטח שניתן לשלטון הרוסי הוקמה "פולין הקונגרסאית" שלה הובטח שלטון אוטונומי. את מקום המלך הפולני תפש הצאר הרוסי. והייתה ממשלה מקומית. לימים קראו לה "הרפובליקה הראשונה". השלטון התקיים פחות או יותר בגבולות קבועים ומדי פעם פרצו מרידות – 1830, 1831, 1846, 1848, 1863. שנת 1848 זכורה במיוחד כ"אביב העמים" – אותה קדחת שתקפה את עמי אירופה ויצרה את "מדינות הלאום".

 

פולין בין שתי מלחמות העולם (מקור: האנציקלופדיה העברית)

 

המאה ה- 20. מלחמת העולם הראשונה. במערכה שבין מעצמות הציר/המרכז – גרמניה ואוסטרו-הונגריה (ותורכיה הע'ותמנית) – לבין רוסיה הצארית שימשה פולין כאחד ממגרשי המריבות. הקרבות תמו. חוזה ורסאי אישר את קיומה של פולין כמדינה עצמאית – "הרפובליקה השנייה". מלחמות גבול (1918 – 1921) קבעו את קו הגבול המזרחי של פולין. והפעם עם הישות הסובייטית. ב- 1920 פלשו הפולנים לאוקראינה וכבשו את קייב – הבירה. רק חלפו שבועיים ומתקפת הנגד של הצבא האדום החלה.והסובייטים כבשו את ווארשה. והקימו בה ממשלה קומניסטית. המרשל פילסודסקי פתח אף הוא במתקפת נגד של הפולנים והביס את הצבא האדום. ב-18 במרס נקבעו גבולות פולין העצמאית, במה שמכונה בשם "הסכם ריגה". פילסודסקי הפך לאגדה בחייו. ב- 1926 חולל המרשל יוזף פילסודקי הפיכה צבאית ושלט בפולין, כשליט יחיד ("דיקטטור נאור"), עד מותו ב- 1935.

 

פסלו של המרשל יוזף פילסודקי בכיכר בלובלין (מול מלון אירופה). אגדה אורבנית מספרת כי כאשר יש פסל של מנהיג הרוכב על סוס ורגל הסוס באוויר אות הוא כי מת בשעת מילוי תפקידו. ואכן פילסודקי מת בהיותו בראש השלטון הפולני. לפני שיצא לפנסיה…

 

 

ואז החלה מלחמת העולם השנייה. ב- 1 בספטמבר 1939 פלש הצבא הגרמני ופולין נכנעה לאחר 17 ימים. כבר אמרנו זאת בפרק המבוא: הפנצ'רים ניצחו את הסוסים. הגנרל סיקורסקי הקים ממשלה גולה. תחליה בצרפת ולאחר מכן בלונדון. גרמניה סיפחה לרייך את אותם הטריטוריות שהיו בבעלותה טרום מלחמת העולם הראשונה. השטחים המאוכלסים באוקראינים ובביילורוסים הועברו לחסות ברה"מ. שאר שטחה של פולין, לאחר שהשותפות ל"הסכם ריבנטרופ-מולוטוב" נטלו את שלהן, אורגן כ"גנרלגוברנמן" ("ממשל כללי") ובראשו הועמד הנס פרנק. הנ"ל התמקם, איך לא, במצודת וואוול בקרקוב. בארמון המלכות של בית יגיליו. הגנרלגוברנמן שלט על אוכלוסייה של 12 מיליון. עם סיפוח גליציה המזרחית (לאחר מבצע ברברוסה) עלתה האוכלוסייה ל- 17 מיליון. על אדמה זו הוקמו מרבית מפעלי ההשמדה. היטלר רצה לבצר קו הגנה על הוויסלה – "חזק יותר מקו זיגפריד". בשטחים שסופחו לרייך זמם להקים אזור חיץ גרמני. גרמניזציה. לייצר אסם תבואה ולישב גרמנים מכול העולם. שיחזרו למולדת. לגרמניה התווספו 16 מיליון בני-אדם, מחציתם גרמנים. ב-22 ביוני 1941 פתחו הנאצים במתקפה – "מבצע ברברוסה" – על הצבא האדום. והרחיבו את גבולם עד לוולגה. סטלינרד וללינגראד היו במצור.

 

החלוקה הגרמנית של שטחי פולין, ליטא, אוקראינה, ביילורוסיה ושטחים רוסיים (מקור: קיום ושבר)

בסתיו 1942 התחולל המפנה. והסובייטים, עם מאות אלפי הלוחמים, צעד אחר צעד, הלכו וכתשו את הגרמנים שנסוגו מערבה. בינואר 1945 השלים הצבא האדום את "שחרור" פולין מעול הנאצים (או את הכיבוש מחדש שכן לא בנקל ויתרה ברה"מ על  אחיזתה בשטחי פולין). בעקבות ועידת הפסגה בפוטסדם, שנערכה באוגוסט 1945, הוקמה פולין מחדש בגבולות שהיו לה במאה ה-13. נהר הבוג היווה את הגבול המזרחי עם ביילורוסיה ונהרות האודר והנייסה – את הגבול עם גרמניה המזרחית (דאז). זו, האחרונה הכירה מיידית בגבול החדש. לגרמניה המערבית לקח זמן להשלים עם אובדן השטחים (פוטנציאל). רק ב- 1970 הכיר וילי ברנט, קנצלר מערב גרמניה דאז, בגבולות החדשים. קביעת הגבולות הללו הביאה לכך שפולין הפכה לבעלת אוכלוסייה הומוגנית ביותר. מעל ל-95% מהתושבים הם פולנים קתולים. אצלנו, במדינת היהודים, ערב ראש השנה תש"ע – 75% משתייכים ללאום היהודי. 25% מוגדרים ע"י הלמ"ס כ"לא יהודים".

 

גבולות פולין החדשה לאחר ועידת פוטסדם (אוגוסט 1945). חזרנו לפולין של המאה ה- 13… הגרמנים הפסידו והרוסים הרוויחו… כך היו תוצאות המלחמה!

במדינה החדשה הושלט משטר קומוניסטי. המרשל הסובייטי רוקוסובסקי התמנה לראש הצבא ולשר ההגנה בממשלת פולין. פולין הקומוניסטית השתלבה במדיניות החוץ של הגוש הקומניסטי וחברה ל"קומיקון"  – הארגון הכלכלי של הגוש המזרחי (אנטיתזה ל"שוק המשותף" שהוקם במערב אירופה). בקיץ 1956 פרצה סדרה של שביתות ומהומות אלימות. מס' שבועות לאחר מכן הפגינה הכנסייה הקתולית (שסטלין ניסה למגר בכול כוחו) את כוחה בארגון עצרת המונים בצ'נסטוחובה שבה השתתפו מעל למיליון איש. עוד נשוב בהמשך לצ'נסטוחובה – מעוז הקתוליות ואתר עלייה לרגל לקבלת ברכה של "המדונה השחורה". גומולקה, באותה עת מזכיר המפלגה הקומוניסטית הפולנית, השכיל לרסן את ה"אוקטובר הפולני" ולא להקצין את הקרע עם הרוסים (שלא במקרה הפגנת הכוח בדיכוי המרד בהונגריה רמזה לפולנים על-יחסי הכוחות). ב-1970 פינה גומולקה את מקומו לאדוארד גרק. בגדנסק החלו העניינים להתחמם.

ב-1980 נקלעה פולין למשבר כלכלי עמוק. ב-1 ביולי הורתה הממשלה על העלאת מחיר הבשר והתגובה לא אחרה לבוא. החלה שורה של שביתות במשק – שהשביתה את כל הפעילות הכלכלית בחוף הבלטי ובמכרות הפחם שבשלזיה. בגדנסק (בעבר הפרוסי – דנצינג) קמה תנועה לאומית חדשה – "סולידריות". בראשה עמד לך ולנסה – פועל, לאומני וקתולי אדוק. הדבר הוביל לאי-יציבות שלטונית. מאימתי יש במדינה קומוניסטית מפלגה נוספת על המפלגה הקומוניסטית? הסובייטים חיממנו את מנועי הטנקים בגבול פולין. על-מנת למזער את הנזקים ולהקטין את החיכוך עם ברה"מ הוחלף ב- 12.12.1981 השלטון במשטר צבאי. משטר זה בוטל לאחר שנתיים.

מינוי מיכאיל גורבצ'וב לתפקיד מזכיר המפלגה הקומוניסטית בברה"מ הביא להכרזות על שינוי המדיניות ל- "פרסטרויקה" ("בנייה מחדש") ול"גלסנוסט" ("פתיחות"). ב- 1988 הוכרה "סולידריות" כמפלגה לגיטימית. באוגוסט 1989 פינה השלטון הקומוניסטי את מקומו ומזובייצקי, פעיל "סולידריות", התמנה לראש הממשלה ולך ולנסה נבחר כנשיא פולין ב-1990.

ב- 1999 הצטרפה פולין לברית נאט"ו. באפריל 2003 התקבלה כחברה על-תנאי במסגרת מדינות האיחוד האירופי (הרחבת ה"עשר") והפכה לחברת רשמית במאי 2004. ובמסגרת האיחוד עליה להוות שומר הגבול המזרחי של האיחוד – מול ביילורוסיה, אוקראינה. דבר שהפך גבולות אלה לגבולות סגורים ומבוצרים בעוד שהגבולות הפנימיים עם המדינות החברות באיחוד הפכו לפתוחים לחלוטין.

הרבה מידע. הרבה מאוד פרטים. אולי יותר מדי. למרות שהשתדלתי לא להכביר מעבר לנדרש. האגדות הן בונוס! נותיר לכם זמן לעכל.

מקורות:
1) האנציקלופדיה העברית – ערך פולין
2) ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית (ערכים שונים)

3) אורן נהרי (2004), אטלס היסטורי של העולם – כרונולוגיה של המין האנושי, מפה

4) ישראל גוטמן וישראל ברטל (2001), קיום ושבר, מרכז שז"ר

5) אריה זיו, אנציקלופדיה של האומות, דבר

6) רוברט לופז (1996), לידתה של אירופה, דביר

7) קולדוואל ומאריל (תשי"ז), קורות העולם – תולדות האנושות מראשיתה ועד ימינו, מסדה

פרקים קודמים – ראו בארכיון.

פרקים נוספים – המשך יבוא…

 

צילומים: משה הרפז (אוגוסט 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 6 באוקטובר 2009 at 1:11 PM

    תודה על הפוסט- בייחוד אהבתי את האגדה של עגנון

  • מיכאל  On 6 באוקטובר 2009 at 2:04 PM

  • עידו לם  On 6 באוקטובר 2009 at 2:36 PM

    הם לא רק אנטישמים אלא גם פרימיטיבים.

  • עזרא שפרוט  On 7 באוקטובר 2009 at 11:42 AM

    ידעתי (בזמן אמת) שהרשימות שלך והמחברת יהיו תחליף לעצלותי…
    ושיבוא ההמשך!

  • איתמר  On 7 באוקטובר 2009 at 11:45 AM

    תודה על הפוסט, באמת מעניין.

    בקשר לעידו לם- חבל שאין מנגנון אוטומטי שמונע מאנשים שלא קראו את הפוסט להגיב. אולי במקום הקפצ'ה הסטנדרטית, שאלה שקשורה לתוכן של הפוסט, ככה שרק מי שקרא יוכל לענות עליה.

  • אבשלום בדיחי  On 11 באוקטובר 2009 at 9:21 PM

    משה יקר
    נהניתי לקרוא את סיכום ההיסטוריה הפולנית.
    עשית זאת בחן ובטוב טעם. גם החומר ששלחת בפעם הקודמת נערך בטוב טעם ודעת.

    יישר כוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: