חולון: כיכר סטרומה, שד' דב הוז, לייזה דונלי – גברים הם אופציה

יום שישי. בוקר. נסענו לחולון. המודעה של עיריית חולון, על חצי עמוד בעיתון "הארץ", הציעה לנו מגוון של תערוכות. אז נסענו. זמן רב נמנעתי מלהיכנס לעיר. אולי כדי שלא לפגוע בזיכרונותיי. אפילו לבית העלמין נוסע אני דרך מערכת הכבישים המהירים. בא, ניצב בפני המצבות, שותק, ממתין קמעה, משתהה, מניח זר ואבן ונוסע. עד לשנה הבאה.

 

ירדנו לאילון ועלינו בדב הוז. חלפנו על פני השדרה ומשהו משך את תשומת לבי. כאילו פזורים שלטים על-גבי עמודים בשדרה. מודעות? כל כך הרבה? המסלול שנקבע היה שד' דב הוז, כיכר סטרומה, משם ימינה וכאשר חולפים על-פני מרפאת מנסבך (שבטוח שחמישים שנה לא שמעתי את השם אבל כאשר נהגת מעברו השני של הרחוב שאלה "זה פה מרפאת מנסבך?" באחת ידעתי את התשובה שכן. "כאן מנסבך." עניתי) פונים שמאלה לחומה ומגדל ששם הייתה אמורה להיות התחנה הראשונה במסע זה – משכן לאמנות ע"ש מאירוב. אז לא היה לנו זמן לבדוק. אחר כך הובילו אותי רגליי, בעקבות הזיכרונות, לאן שהובילו ושוב לא היה זמן…

למחרת שבתי לפתור את התעלומה. חזרתי על עקבותיי. שוב ירידה לאילון, שוב עלייה בדב הוז, שוב נסיעה לאורך השדרה והפעם עצירה בתחנה הראשונה – הלא היא כיכר סטרומה. ע"ש אונית המעפילים שטובעה על-ידי הצוררים. אחת השכונות הראשונות שננו בחולון – "שכונת עם". אחות ל"קרית העבודה" ול"שכונת גרין". פעם הייתי מגיע לכאן, במוצאי שבת, לאכול פלאפל. אצל התימנייה ששמה נשתכח ממני. ברגל (או באופניים). משיכון חדש. עניין של מה בכך. חצי שעה ברגל לכול כיוון. חלפו 40 שנה. השתנתה הכיכר עם השנים. ולא לטובה. השיחים והעצים שהיו בה הוסרו. גולחו. האנדרטה נחשפה. מובלטת. הבתים שמסביב נזנחו והתרפטו. רבע ממעגל הבתים הסוגר על הכיכר עדיין לא נבנה. כמו אז. של מי הקרקע?

 

ניכר כי היה ניסיון כלשהו לעצב את המבנים שסביב הכיכר. ליתן מראה אחיד בטבעת המקיפה. שכול הבתים יהיו זהים. רעיון שלימים בוצע בכיכר המדינה. אך כאן בחולון, הצליח רק בחלקו. שני רבעי המעגל זהים. המבנים מתעגלים סביב הכיכר ומערסלים אותה. והשאר? לא ממש. בנייה מלבנים שרופות. לבני שמוט. לא סיליקט. בחזית המבנים עומדים עמודים שאמורים לתמוך בקולונדה שאיננה. אף פעם לא הייתה. העמודים עדיין ניצבים. נצטבעו באדום כהה. כמה מקורי. מקולפים ממודעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכנסתי לשדרות דב הוז. מולי נפרשה תערוכת קומיקס. ומדוע שלא תיהנו גם אתם?  קצת חיוך לא הזיק מעולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מהנעשה במרפסתו של שכן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הקריקטורה נלקחה לאוסף פרטי. מעניין מה היה מצויר וכתוב בה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ונסיים באלונה פרנקל שהתארחה לאחרונה בערוץ 8 במסגרת "גיבורי תרבות" שעבודתה מעטרת את ארון הסעף שבשדרה:

 

 

 

צילומים: משה הרפז (יוני 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אריק  On 10 באוגוסט 2009 at 8:44 PM

    גם אני נולדתי בחולון (הרבה לפניך). עזבנו אותה בגיל צעיר והרבה זכרונות ממנה אין לי. אני כן זוכר את ד"ר מנסבאך, שהיה הרופא שלנו, וכמובן אני זוכר את שכונת עבודה בה עמד ביתנו – רח' ליאון בלום 7. תודה על הזכרונות.

  • אביבה  On 12 באוגוסט 2009 at 1:48 PM

    אהובה כמובן 🙂

    אבל אצלה לא היה צ'יפס – ואצל התימני (צמוד לקיוסק של שלום) היה צ'יפס. דילמה.

    גדלתי מטר משם. כמה חבורות סודיות ושיחות לילה פרנסו השיחים המסתירים של כיכר סטרומה.

  • אביבה  On 12 באוגוסט 2009 at 1:50 PM

    בצהריים בקיץ זה מקום חסר רחמים. מוזר. שמתי לב לאחרונה כשנסעתי ברח' סוקולוב – כל הרחוב מלא עצים, ואין טיפת צל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: