יעקב שבתאי – מסע בעקבות "סוף דבר" [1]

פתח דבר ובו אנו מתוודעים לגיבורינו

"בגיל ארבעים ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד-המוות" (ע' 9).  במילים הללו נפתח ספרו של יעקב שבתאי, "סוף דבר" (ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984). משפט אחד, מתומצת, המסכם את סיפורו של מאיר ליפשיץ.

 

מאיר הוא תל-אביבי מובהק (על אף שניתן להבין כי שהה אי-אילו שנים בקיבוץ).  הוריו מתגוררים במרחק פסיעות ולא הרחק מביתו ומביתם התגוררה סבתו המנוחה.  ובכלל, אופקו מתקיים בין הים לאבן גבירול ובין שוק הכרמל והירקון. זאת הטריטוריה שלו. מרחב המחיה ומרחב האפשרויות. שעת צעידה מתונה מקצה צפוני לדרומי ועוד פחות מזה בין מזרח ומערב. מחוץ לטריטוריה זאת, במקומות שמעבר למלבן קיומו, חש מאיר מאוים:  "הוא לא חיבב את הסביבה שהיתה זרה לו" (ע' 60).

אין ברשות מאיר מכונית או אפילו אופנים. מרבית התנהלותו במלבן התל-אביבי – העבודה במשרד, מגורי הוריו, קופת החולים, מרפסתו של פוזנר ולמעט חריגים כגון הסתייעות במוביל התורכי להובלת רהיט לביתו – מתבצעת בהליכה. גם אשתו והוריו אינם מחזיקים ברשותם כלי-רכב כלשהו. אפשר לומר כי הם "ירוקים". אך אין אנו יודעים כיצד נהיו כאלה.
נלך בעקבותיו של מאיר ליפשיץ ב-6 מסלולים כפי ששורטטו בספר. המסע יתפרש על פני מספר רשימות.
 
מסלול 1:

"ובצעד איטי נכנס אל המים המשחירים וטבל בהם מעט ואחר-כך יצא והתנגב ואסף את חפציו, וצעד לאורך החוף הריק ועלה בפרישמן. הוא צעד עם פרישמן, וכשחצה את סירקין וצעד על יד בית-הספר חשב אם לא להמשיך בדרכו ולגשת אל פוזנר לשתות איתו בירה במירפסת, אלא שמשהו דחף אותו ללכת הביתה, והוא פנה וחצה את הכיכר הקטנה עם עצי הפיקוס העבותים, שהיו מלאים קולות ציפורים, ועלה לביתו" (ע' 12).

 

 

 

פרישמן – דוד פרישמן (1859-1922). נולד בפולין. משורר, סופר ועורך כתבי עת.

 

 

 

 

 

 

סירקין – נחמן סירקין (1868-1924).  נולד ברוסיה. פרסם מאמרים וערך כתבי עת.

 

 

 

 

בית הספר – בית הספר "תל-נורדאו" עומד על תלו גם כיום.

 

 

 

הכיכר הקטנה עם עצי הפיקוס העבותים – הכיכר ממוקמת במפגש הרחובות דב הוז, חובבי ציון, בן-עמי ומנדלי מוכר ספרים (מו"ס).  עם השנים נערך שינוי קוסמטי וחלק מרחוב דוב הוז הומר לטובת הרחבת "הכיכר" שאיבדה משהו מכיכריותה.

 

 

 

שתי הערות:

(1) רציתי להתחיל במילים "ב… נולד יעקב שבתאי וב- 4.8 הסתלק לעולמו." כמו שהוא כתב על גולדמן. ואז התברר לי שתאריך הולדתו – מעבר לציון השנה (1934) – אינו מופיע בויקיפדיה. ואני קורא למי שיודע – בבקשה לעדכן.

(2) כתבתי זאת לפני ימים רבים. החלטתי לחכות ליום פטירתו של שבתאי. בין לבין הסתבר לי כי דרור בורשטיין כבר כתב על מסלולי השוטטות של גיבוריו של שבתאי. הליכות הוא קרא לזאת. לפניכם מבט של גיאוגרף ואם תרצו גם מבט של סופר. כל אדם והפרשנות שלו. אני בעד.

 

[סוף דבר 2], [סוף דבר 3], [סוף דבר 4]

 

צילומים: משה הרפז (2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 4 באוגוסט 2009 at 9:33 PM

    השנים הראשונות שלי בתל אביב היו גם השנים של הוצאת הספרים של שבתאי, ואני התאהבתי בו ובכתיבה שלו.
    אז הייתי הולכת בעקבות הרמזים הגלויים והסמויים שבכתיבה וככה הכרתי את תל אביב.

    מחכה למסלולים הבאים

  • יאיר דקל  On 4 באוגוסט 2009 at 10:52 PM

    תודה על הרשימה ותיאור הדרך.
    אני אוהב לטייל בתל אביב ועם שוך החום, אלך גם במסלול הזה.
    לקראת הטיול, צריך לקרוא מחדש את הספר הנהדר הזה.

  • איל  On 5 באוגוסט 2009 at 2:11 AM

    ופתאום קלטתי שאני יותר מבוגר ממאיר.
    כשקראתי את הספר לראשונה הייתי חצי מגילו.
    ניחא, יאיר דקל מוכיח שיש חיים טובים אחרי הפנסיה 🙂

  • אורי  On 6 באוגוסט 2009 at 1:56 AM

    גם אני מחכה למסלולים הבאים.

  • nachum  On 4 באוגוסט 2014 at 10:17 AM

    יעקב שבתאי (כ"א באדר תרצ"ד, 8 במרץ 1934 from the wiki

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: