צדק חברתי [1] – פחד ותיעוב במגדל נחושתן

מגדלים, רבי-קומות, מגרדי/גורדי-שחקים. קו האופק של תל-אביב משתנה מול עינינו. "שגעון גדלות" קורא לכך נועם דביר. אין כאן בעיה מוסרית או שאלת היופי. אלה העובדות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אפילו פוליטיקה ים-תיכונית שזורה בבנייה לגובה. רה"מ, בביקורו האחרון באיטליה, הסתכל ימינה, התבונן שמאלה, ראה את המגדלים בסן-ג'ימיניאנו ויצא בהברקה. מוצא תכנוני לסוגיה פוליטית/מדינית של הרחבת ההתנחלויות ביו"ש כתוצאה מגידול טבעי. אם לא ניתן להתפשט במישור האופקי – נצמח אנכית. תודו שיש שארם לפיתרון הזה. בינתיים אומות העולם אוסרות על סגירת מרפסת במזרח ירושלים.

 

משיקה למימי הים התיכון, בטבורה של ארץ ישראל, נוסדה ב-1909 אחוזת-בית, לימים תל-אביב, העיר העברית הראשונה שהוקמה בעידן ההתיישבות החדש. משכונת מגורים קטנה של כמעט 70 משפחות יהודיות, בצד שכונות יהודיות שהוקמו קודם לכן בפרברי העיר יפו – נווה צדק, נווה שלום – ומעיר קטנה ואנשים בה מעט צמחה ללב המדינה, הבירה הכלכלית, מדינת ת"א, עיר ללא מנוחה. ת"א-יפו היא העיר היחידה בישראל ששמה קשור עם המושג עיר עולם. האם ת"א באמת הופכת לעיר עולם? ברוך קיפניס חושב שכן. או או-טו-טו כן.

העיר ת"א עברה ועוברת הבְנָיָה מחדש. ומלבד שינויים דמוגרפים של ירידה דרסטית במספר התושבים והגידול מחדש, חלו תמורות גם במבנה התעסוקה. שיעור המועסקים בענף החרושת, להמחשה, ירד מ- 25% בשנת 1980 לפחות מ-13% ב- 2000. התעשיות ה"כבדות", המזהמות, עתירות כוח אדם ושטח, העתיקו את עצמן ממרכז העיר לפריפריה. לאורך קו המסילה העות'מנית – יפו-ירושלים – שהיווה מסדרון תנועה מרכזי, התפתחה, מתחילת שנות ה-20 (של המאה ה-20) "רצועת החרושת". ברצועה זו התרכזו מפעלים גדולים וביניהם מפעל המעליות "נחושתן". רצועה זו החלידה וננטשה בחלקה ע"י המפעלים התעשייתיים הגדולים ונותרו רק הקטנים, המקומיים. חברת "נחושתן" אף היא עקרה מרצועת החלודה והותירה אחריה מגרש גדול בלתי מנוצל. היום קוראים לאזור המוליך משדרות רוטשילד, לאורך תוואי המסילה הישנה, בשם "האצבע של המע"ר" (מע"ר – מרכז עסקים עירוני).

פרנסי העיר מתכננים ברצועה זו להקים מגדלים, רבי-קומות, גורדי ומגרדי שחקים. מוצר אופייני לעיר עולם. הבנייה לגובה מייצגת השפעה, שליטה, כוח. אלמנט זכרי. פאלי. אגו. לכאורה יוצרים בניינים רבי-קומות אפשרות לשימוש של יותר אנשים בפחות שטח קרקע. הקרקע במרכז העיר הופכת ליותר ויותר יקרה ולכן בשביל לכסות את ההשקעה נדרשים יותר ויותר אחוזי בנייה. התוצאה בנייה לגובה. הריסת גימנסיה הרצליה סימלה את עליית עיר המגדלים. "מגדל שלום" היה ב-1960 המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון. היום מבנה "אביב" שברמת-גן. ר"ג נטלה את הבכורה מת"א! שומו שמים. אבל אנו מתגמדים מול הכסף הגדול של מדינות המפרץ…

 

כאשר מדובר במגדלים למגורים, ביחידות דיור, יקראו לכך בשם הקוד "צפיפות מגורים". כך וכך יח"ד לדונם. תמ"א 35 אף קובעת רף תחתון לערים הגדולות. זאת בניסיון לצופף את הבנייה בשטחים האורבאניים ולמנוע זליגה לפרברים. שיישארו מרחבים פתוחים בין השטחים המבונים.

מהו מבנה גבוה? מושג הגובה – ניתן להגדרה. כיום, לפי חוק התכנון והבנייה, בנין "רב קומות" שהינו בגובה 29 מ' ממפלס הכניסה (ראו אצל: משרד הפנים, המדריך לבנייה לגובה). כמה מגדלים מתכננים לאורך קו מסילת הברזל התורכית? בין 7 ל- 10. עוד לא סגורים עד הסוף. אתייחס לכך בהמשך. אחד כבר הוקם. מגדל נחושתן. זה השם שנתן לו העם. היזמים קראו לו "מגדל אלמוג". בתכניות ובפרסומים הופיע כ"מגדל נווה צדק". (שלא תתבלבלו. יש גם "מגדל צדק על הים". זה שמול מלון דיוויד אינטרקונטיננטל). יש הרואים בו כישלון תכנוני. מנותק מכול דבר. שונה מהמרקם העוטף אותו. מנוכר לסביבה. מאיים. גורם לשינוי במיקרו-אקלים שבסביבתו המיידית. מנוגד למה שכתוב ב"מדריך לבנייה לגובה".נראה שקיימת תמימות דעת בקרב מרבית האדריכלים כי מגדל זה הוא סמל לבנייה "גרועה". בולט ברמה האינטואיטיבית. מבנה למגורים הנראה כמלון. ואולי הוא כזה? ברובו אינו מאוכלס וקשה לראות כיצד הוא מסייע ותורם לקהילה המקומית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטת ת"א יזמה כנס "ערי המחר – קיימות תכנון וצדק היום". פרופ' טובי פנסטר ניצחה על הארגון. במסגרת הכנס תוכנן סיור בעיר במספר מקומות וביניהם במגדל נחושתן שהוא נשוא רשימה זו. בעתיד הקרוב, אכתוב באתר זה אודות המקומות האחרים. קרית ספר. מערב פלורנטין. לב העיר. הסיור נקבע ליום שישי. מיכאל נרשם כשלפתע התגלה כי אין לו סידור מתאים/הולם לילדים. וכך יצא לי להצטרף.

בדף שחולק למשתתפים נכתב:

"ת"א כעיר עולם בישראל מייצגת את המרכז הכלכלי והתרבותי של ישראל. עם זאת לפתחה של העיר ת"א מונחים אתגרים עכשוויים ועתידיים הקשורים לנושאי קיימות, תכנון, וצדק חברתי. נושאים של התיישנות והתחדשות, שימור מול פיתוח, קיטוב סוציו מרחבי, דיור בר השגה, זיהם אוויר ושוליות מרחבית וחברתית של מיעוטים הם חלק מהנושאים שבהם נתמקד בסיור."

אז עליתי לאוטובוס. וכרגיל – אנשים מזמינים מקום ולא באים. חציו של האוטובוס ריק. לא נאה ולא יפה. מבטיחים ולא מקיימים. ומונעים מאחרים… ונסענו. וגם הגענו למקום. רחוב אילת 61. באתר זה העביר את הסיור – סיפור המעשה – אדר' גיא נרדי שהוא מתכנן החברה להגנת הטבע. כאמור, מגדל נחושתן הוא אחד מסדרה של מגדלים האמורים לקום לאורך גדתה הדרומית של "אוטוסטראדת שלבים" האמורה להיבנות מתחת לתוואי המסילה. ומתחתיה – הרכבת התחתית. עורק תנועה האמור להזין את המגדלים.

 

בהמשך מתוכננים המגדלים הבאים (רשימה חלקית): "מגדל נובה" בדרך יפו פינת גת רימון (26 קומות), "מגדל האטד" בשביל האטד פינת רח' פינס (32 ק'), "מגדלי אליפלט" ברח' אילת פינת אליפלט (טרם נקבע מספר הקומות), "מגדל ליבר" ברח' פינס (32 ק'), "מגדלי לפיד" בתחילת רחוב אילת (27 – 32 ק'). ועוד. בשלבי תכנון כאלה ואחרים. רשימה בהחלט לא סופית. לאחרונה קידמה העיר מסמך מדיניות המתייחס לשטח 128 ד' הכולל 7 מגדלים ו-10 מבנים לשימור. הועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישרה אותו. אמנם מסמך מדיניות אינו סטטוטורי אבל אם רוצים אזי גם מטאטא יורה. משפט אחד לחובה: וכך, בעתיד תחצוץ חומה של מגדלים בין השכונות פלורנטין ומרכז מסחרי לבין נווה צדק ושכונת שבזי. משפט אחד לזכות: עד כה התאפיינה הביקורת כלפי הבנייה לגובה בת"א בהיותה נקודתית וספוראדית. ועתה נדמה כי אולי בכול זאת ישנה איזושהי תכנית כללית. לפחות לאזור "האצבע של המע"ר". ועל כך יש מקום לשיח ציבורי. ניתן לקרוא ב"מרחב" את הפוסטים של אדר' הלל שוקן (בעד) ושל אדר' ליאת איזקוב (נגד). גם תושבי שכונת נווה צדק מודאגים מהתהליכים ההולכים ומתגבשים. ובצדק.

מספר פרטים טכניים אודות מגדל נחושתן: את התב"ע הכין משרד יסקי-סיוון ותכנון הבניין הופקד בידי אדר' א. גבאי.  השימוש – מגורים. גובה – 147 מ'. 42 קומות. 10 קומות ראשונות – כפולות בגובהן. כאן בוצע תרגיל ע"י מתכנני התב"ע. הגובה נקבע בתב"ע לפי גובה הדירות והקמת דירות בגובה כפול נועדה להגביה בפועל את המגדל. וכך נוספו כ- 25% לגובה. ואף לא אחד מחה. לא ממש. וכשאתה עומד ומתבונן – נגלית התרמית. בחלק מדירות הדו-פלקס, הדו-קומתיות שלכאורה, כבר בוצעה הפרדה מפלסית. הדירה האחת, הכפולה בגובהה, הפכה לשתי דירות. אחת מעל השנייה. דירה לקומה. רואים לפי השוני בווילונות. מעניין מה חשבו בעלי העניין. שלא נראה, לא נבחין ולא נגלה? בדרום העיר מפצלים דירות להשכרה לעובדים זרים ולהשיא את ההכנסה מהנכס. האם כאן במגדלי היוקרה רווחת אותה התופעה? כנראה שהרציונל הכלכלי משותף לכול בני-האדם. הומואקונומיקוס. האדם הכלכלי. בנוסף כללה התכנית שימור ושיפוץ 3 מבנים טמפלריים שאמורים לעבור לשימוש הציבור בתום ההקמה. המתחם חובר בגשר (מעל תוואי הרכבת) לנווה צדק. סה"כ 6 ד' שטח המגרש שמתוכו 4 ד' – שטח פתוח פרטי (שפ"פ). אגב, לפי דיווחים (לא מאושרים), חלק מהמגדל טרם נמכר ומרבית הדירות שנמכרו – נמכרו ל"תושבי חוץ".

הקרב התנהל על השפ"פ. הציבור ביקש זכות מעבר בשטח הנכס. בז'רגון התכנוני קוראים לכך "זיקת הנאה לציבור". שניתן יהיה לחצות את השטח מרחוב אילת לנווה צדק. במבנים הטמפלרים הייתה אמורה להתקיים פעילות שתמשוך קהל. אך היזם ופרנסי העיר לא הגיעו להסכם ממון. וכך הפסידו כולם. גם היזם, גם העירייה וגם הציבור. בסופו של יום זכה הציבור לזכות המעבר. אך לא לכול. עשר מדרגות מפרידות בין מפלס רחוב אילת לבין מפלס השפ"פ. דק עץ ומרצפות שיש. 10 מדרגות שבהן לא יעלו נכים, עגלות ילדים, רוכבי אופניים. הנגישות המלאה נפגמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא אדם פוליטי ומשום כך יצא עד כה שלא זרקו עלי עגבניות ו/או ביצים. קלישאה: "תמיד יש את הפעם הראשונה". ואולי הייתה בשהייתי במקום מעין אמירה פוליטית? עמדנו שם, בעצם ישבנו על שפת משטח הדשא. מקשיבים להסבריו של גיא. ופתאום נשמעו קולות נפץ. של התרסקות על מרצפות השיש האפור. לקח לנו מספר שניות להבין כי אין אנו מבחינת אורחים רצויים. מאחת הדירות של המגדל (כאמור רוב הדירות נקנה ע"י תושבי חוץ) הוטחו בנו ביצים. ליתר דיוק שתיים. הן נפלו על המשטח המרוצף. אולי הרוח הדפה אותן מזרחה קמעה ממה שהתכוון הזורק/ת. איך שלא יהיה, מגובה שכזה, של כמה עשרות מטרים, אם הייתה מושגת פגיעה ישירה, אני סבור שהאדם היה נפצע. ולא פציעה קלה. ממש כמו אבן! כמו שאמרנו – פחד ותיעוב במגדל נחושתן.

 

 

 

רשימות הבאות בנושא זה יתפרסמו תחת הכותרת – [צדק חברתי 2], [צדק חברתי 3]

 

 

צילומים: משה הרפז (יוני 2009)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נוה צדק  ביום 4 בינואר 2011 בשעה 4:04 PM

    אני ממש נגד המבנים המפלצתיים האלה. הולילנד ממש יפה לעומת כל אלה. איפה פה המשרד לאיכות הסביבה? נווה צדק הפכה מזמן מפינת חמד למגרש נדלן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: