קשגר [2] – שוק יום א

שוק הוא שוק. תמיד "מצטלם" היטב. פוטוגני. לעתים האנשים משתפים פעולה. לעתים לא. מחמיצים פנים. בשוק הכרמל יש מצב שנקבל "כאפה" (אם לא פיזית אז לפחות מילולית). אלא אם מבקשים. בקשה – זאת מילת הקסם הפותחת שערים.

 

שוק יום א' הוא "השוק" של מרכז אסיה. המפורסם ביותר. מוסד שקיים שנים רבות. והוא מתקיים בקשגר. צומת מרכזי על דרכי המשי. מכאן מצפינים לרוסים, מדרימים לקשמיר ומערבה למרכז אסיה ולתורכיה. כאן נפגשות הזרועות – הצפונית והדרומית החוברות את מדבר טאקאלאמאן. בקיצור – אין מצב שלא עוברים בקשגר. העיר המערבית ביותר בחבל שינג'יאנג שהוא המערבי ביותר בסין. מספר קילומטרים מערבה ואתה מוצא עצמך בקירגיסטאן. אחת האקסיות של ברית המועצות. צפונה תגיע לקזאחסטאן. דרומה לטקיג'יסטאן. עוד מועצות משרידי האימפריה הקומינסטית של רוסיה. נוהרים ומגיעים אליו מכול הסביבה. גם הרחוקה. גם אם לוקח מספר ימים להגיע. למסחר וגם הזדמנות לביקור קרובים.

 

השוק (והעיר) חגיגה לעין. לחיצה אנלוגית בעולם דיגיטלי. היד על ההדק כל הזמן. מאות של תמונות. שוק, גם אם האנשים בלחץ, הוא מצטלם היטב. כך היה כשצילמתי את שוק הלילה בהונג-קונג, ימים מעטים לפני תום הסכם החכירה של הבריטים. המוכרים – לא ידעו מה ילד יום. וההעצנות וחוסר היכולת לקבוע את העתיד – השפיעו. וכך מצאנו את עצמנו בבוקר יום א בשעריו של השוק בקשגר מוקפים באלפי אויגורים, קצת סינים ופה ושם בתיירים.על האויגורים בכלל ועל קשגר בפרט כתבתי ברשימה קודמת.

 

הסינים הוציאו את שוק בעלי החיים מחוץ לעיר ובכך הפרידו אותו משאר המוצרים והסחורות. אך אל דאגה. שפע של מוניות יביאו את התייר לכאן וגם לשם. גם בלי לדעת את השפה. את השוק שנשאר בעיר סידרו/כלאו במבנים ובשתי וערב של רחובות. אבל גם כך הוא עדין שומר על צביון וחינניות וצבעוניות. וסביבותיו – הכאוס הרגיל. כלי-רכב, אופנים, אנשים, בעלי חיים. סחורות. פורקים, מעמיסים. אוכלים. כפי ששוק הפשפשים ביפו מתפשט ומקרין לסמטאות שמסביבו. האם חשנו בעננה שרחפה באוויר?.

 

נתחיל בשוק בעלי החיים:

 

 

 

 

שימו לב לאיש עם הכובע החום. הוא איש המפתח. המתווך. הוא מנהל את המו"מ בין המוכר לקונה. הוא שבודק את הסחורה. אם זה סוס – רוכבים עליו. וכן – בודקים את השיניים. הוא שמקבל את הכסף ומעביר אותו למוכר. ואחר כך לוחצים הקונה והמוכר ידיים. טלטלה של מספר דקות. ושוב – שימו לב לכובע המבדיל אותו מהאחרים. אין שני לו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא. אין אלה ארונות קבורה. סתם שקתות לשתייה.

 

ונעבור לשוק האחר – כל מה שלא בעלי חיים (גדולים). ותאמינו לי – יש שם מכול וכול (כמעט…). שימו לב לצבעים. לריחות. לקולות. נאמר במעמד הר סיני "ויראו העם את הקולות". תפעילו את הדמיון. לא סדרתי או ערכתי לפי נושאים אלא לפי המסלול שבו הלכנו. משתדלים שלא ללכת פעמיים באותה הדרך. חלק מהמצולמים שיתף פעולה והתעניין בתצלום. כיצד יודעים זאת באם האויגורית/תורכית אינה שגורה בפיכך? הם מורים על המצלמה. אתה כבר תבין לבד. ואז מראים להם את התמונה על גבי הצג הקטנטן. וכיצד תדע שהם שבעי רצון? יהנהנו בראש ויזקפו אגודל!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רבותי – אלו הן אטריות. ובסופו של יום גם טעימות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[ רשימה קודמת ]

 

צילומים: משה הרפז (ספטמבר 2004)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  On 16 ביולי 2009 at 12:42 PM

    תמונות של שווקי בעלי חיים תמיד עצובות לי מדי. השאר עושות חשק רב לנסוע שוב לשווקים אסייתיים צבעוניים.

  • אוהבת שוק  On 16 ביולי 2009 at 8:12 PM

    הבאת כאן הרבה הרבה חומר לחושים, למחשבות ולרגשות. תודה.

  • צביקה  On 2 בדצמבר 2012 at 12:23 PM

    האמת, שוק זה שוק זה שוק וכולם אותו דבר החל מצ'יצ'יקסטנאנגו בגוואטמלה, דרך שוק הילדים האדומים בפאריז, קמדן טאון בלונדון או דלית אל כרמל בישראל.
    יש לי הרושם שתמיד הסחורה מיוצרת בהונג קונג ונמכרת בכל מקום כאוטננטית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: