ערב עם יאן ראוכורגר

"תודה על בואכם," כך פתח יאן. והוסיף: "איני יודע מהיכן להתחיל ומה לספר ולכן תשאלו." פתיחה מתוחכמת, אולי ערמומית ואולי נאיבית, גמביט (נדחה או נרצה) בלשון שחקני השחמט, שהעבירה את האחריות אל הקהל. ישאלו – ישיב. לא ישאלו…

 

יאן ממתין לחברים ברחוב שלוש, מחוץ לגלריה.חולצת ג'ינס מעל חולצה אדומה.

 

יום חמישי. השעה 17:00. ב"עכבר העיר" נכתב כי מתקיים שיח גלריה, עם האמן יאן ראוכורגר, בגלריה "אלון שגב" החדשה. מדוע "החדשה"? משום שעד לפני זמן לא רב הייתה ממוקמת הגלריה במרתף בשדרות שאול המלך. בדרך שבין המשרדים לחניונים. ועתה דילגה מתת הקרקע למעל פני הקרקע, למבנה ישן בנווה צדק. עם חלונות ואור שמש.

עולים במדרגות. נכנסים למבואה וממנה לשני חדרי תצוגה, חללים, שמאחד מהם ניתן לצאת למרפסת הצופה אל "יחיאלי" בית הספר לבנות (שאימא של אשתי למדה בו), היום "מרכז סוזן דלל". וכמובן – מבט אל השקיעה. איך וכמעט שכחתי אותה?

נתקהלו ונקבצו כ-30 אישה ואיש. התחלנו בחדר הראשון, זה שמימין, אך נכנסים אליו דרך השני, זה שיש לו מרפסת. האמת שזה נשמע מסובך אך פשוט במציאות. עוברים מחדר לחדר דרך חדר. סגנון בנייה עתיק. בחלקו מיובא מארצות נכר. זכרו את הארמונות באירופה.

 

חדר הדוגמניות

שש תמונות תלויות בחדר. 5 על קיר אחד ותמונה אחת, גדולה, על הקיר שמולו. חמש התמונות מהוות סקיצות, עבודות הכנות ובסיס לתמונה הגדולה. יאן ראוכורגר הסביר שבדרך כלל הוא מצייר תמונות בגודל ידידותי, ובכול מקרה בכך הוא מתחיל. אקרא לזה קנ"מ אנושי (וגם כזה שמיועד לאפשרות תלייה בבית פרטי, סטנדרטי) ובין 5 ל- 10 תמונות גדולות (150X150 ס"מ ומעלה) בלבד בשנה. לפי המוזה. ההשראה. הרוח. כאמור, החדר מוקדש ל"דוגמנית". תמונות ה"דוגמנית" רוכזו בחדר זה. יאן הסביר שבתכנון המקורי אמורה הייתה התערוכה להתקיים במיקום הקודם של הגלריה. המעבר לחללים הנוכחיים, האינטימיים, המוארים גם באור יום, הצריך שינוי. והתערוכה אורגנה בצורה אחרת. "לי יצא טוב." טען האמן.

בכול התמונות נראה את הדוגמנית. בעירום. עטופה בחלוק. מבט שבחציו חזית וחציו צד. בסטודיו. בחורף. התנורים החשמליים עובדים. רואים שהספירלה צבועה אדום. חשים שהחום מוקרן אל הצופה. תנור כאלמנט זכרי? יותר מאוחר יספר יאן שהדוגמנית סבה על צירה ושולי החלוק נדלקו. לדוגמנית שלום. לחלוק התווסף חור. נחזור לציורים: לכאורה דהויים, שקופים, פסטליים. צבע השמן המדולל נראה כאקוורל. בדרך כלל צבעים חמים. לעיתים מתווספים צבעים משלימים. אגב, לידיעתכם, הדוגמנית נכחה בקהל. אמנם יאן לא ציין את שמה ולא הצביע עליה. אמר את אשר אמר ורק צעירה אחת הסמיקה…

 

דוגמנית. מתווה לתמונה הגדולה.

 

דוגמנית. מתווה לתמונה הגדולה.

 

דוגמנית. מתווה לתמונה הגדולה.

 

דוגמנית. התמונה הגדולה.

אט-אט נזרקו השאלות לחלל החדר. אתם מכירים את הדינמיקה. תחילה אף לא שאלה אחת. ואז יקפוץ נחשון אל המים (במקרה שלנו זו הייתה נחשונית). השאלות מגיעות – טיפין טיפין. ואחר הגישושים והשאלות הספורות יתפרץ המבול. ותחזורנה שוב ושוב אותן השאלות עד שיגווע התהליך. את השאלות לא אציג. רק מבחר מתוך התשובות. השאלות מצויות בגוף התשובות.

"אותה הדוגמנית אך בתקופות שונות."
"בציור של דוגמנית יש התחייבות לאהבה. תשאלו אותה."
"שמן או אקוורל או פחם – תלוי איך אני מרגיש עם החומר."
"קשה למצוא כל יום מה לצייר ולכן חוזרים לאותו נושא."
"תפקידו של הצייר לשכנע את המתבונן. לדוגמה – הדוגמנית בצבע ירקרק והתמונה 'עובדת'."
"אני גדלתי בתרבות שאם באים לביתו של האמן, או לסטודיו, בשעות הערב, זה מעליב. כאן, בארץ, אם כבר מישהו מגיע לראות עבודות של האמן – זה הישג."
"ניתן לראות אם הציור צויר מהראש או מהמציאות."
"בציור על-פי צילום ניתן לראות שגיאות רישום."
"ציור, כבר בנגיעה ראשונה, הוא דיאלוג עם מישהו."
"לפעמים מעתיק כדי ללמוד יותר."
"בכול עבודה יש משהו ממישהו אחר. אבל אני מנסה כמה שיותר לשכוח."
"לא מלמד יותר אלא עוסק בביקורת עבודות."

"גר בעג'מי. הסטודיו בדרום ת"א."
"האינפורמציה מרובה. בשנייה אחת נקלט מידע עצום. אם צייר מסוגל לעצור את הצופה, אפילו לספר שניות, לגרום לו להתעכב ולהתבונן – זה העניין."
"אני לא שומר על סגנון. תהליך העבודה הוא הכי מעניין אותי. התוצאה פחות."
"בציורים של אחרים אני מחפש איך הם עבדו."
 

 

 

 

 

 

 

 

יאן מנסה להסביר…

 

חלפה שעה. הפגש הסתיים. שבתי למכונית. שיר של בוב דילן מתוך Modern Life התנגן ברקע. לרגע תהיתי – האם הפעלתי את ה-CD או שמא זה הרדיו. בדקתי. אכן 88 FM. איני יודע מה אתכם אבל אני נהנתי. תפנית של 180 מעלות מהעשייה היומיומית שבה אדם נבחן במבחן התוצאה. ואילו כאן – הדרך היא העיקר. מתאים לי.

 

וישאלו הקוראים מה התייחד מאמר זה מאחרים? ואפילו אין בכך ביקורת של אמנות. כפי שנכתב, אתר זה מציג את החיבור שבין גיאוגרפיה ותרבות, מקום, סביבה. ומה הקשר שלי ליאן? מעשה שהיה כך היה. צור הזמין אותנו לתערוכה. חד-פעמית. ביום העצמאות. התערוכה תתקיים בבית של יאן. ברחוב כך וכך ביפו. עג'מי. יפו. רחוב ע"ש מלך יהודי. צור – ידיד. הזמין – באים. באנו. התערוכה עסקה בחלום/שינה. יאן הציג תמונות של ישנים (לדוגמה: תצלום התמונה האחרונה שבה ראש של נערה שעון לשמאלה. חולמת?). צור הציג צילומים של ישנים – מתרבויות שונות. יאן שאל מי רוצה נקניקיה? צור פנה אלי. "אתה רואה," אמר, "יאן בא מתרבות אחרת. בסך הכול רצה לצלות על המנגל, ביום העצמאות, נקניקיות. כמו כולם. אבל לא היה לו נעים. אז הוא ארגן אירוע תרבותי. ועכשיו יש תרוץ ואפשר למנגל נקניקיות."

צילומים: משה הרפז

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: