איך אתה אוכל את הקרטופלאך שלך?

לפי המילון החדש של אבן שושן מוגדר גבול כדלקמן:
(1)      קו מבדיל בין מקום למקום – בין שדה לשדה, בין עיר לעיר, בין ארץ לארץ.
(2)      תחום, שטח הארץ שבתוך הגבולות.
(3)      קץ, סוף.
(4)      זמן המשמש מעבר בין שתי תקופות.


צילום: לא מצאתי מי צילם ולמי ליתן קרדיט

גבול, גובל, מגביל. בית, מבנה, מגרש, שכונה, עיר, אזור, חבל, מחוז, מדינה, יבשת. מושג הגבול הפך לדומיננטי בשפה בשל השאלתו ואימוצו כמטאפורה לעולם של דימויים וביטויים נוספים. הביטו בטקסטים הכתובים וראו שאין גבול לשימוש ב"גבול".

גבול מגביל טריטוריה. גבול הוא המצאה אנושית, מתוחכמת. תוצר תרבותי. האדם הראשון שהגדיר את מושג הגבול (והטריטוריה) וקבע – עד כאן שלי ומכאן והלאה שלך – היה, ללא צל של ספק, גאון. כעיקרון הגבול הוא מוצר מלאכותי. לעיתים יש לו סממנים מובהקים של הפרדה פיזית טבעית – נהר, ים, רכס הרים בלתי עביר – אבל, במרבית המקרים הוא מלאכותי לחלוטין. קחו לדוגמה את גבולות המדינות הקיימים כיום. נתח נכבד מהם הינו תוצר הקולוניאליזם. אלכסנר מוקדון קבע את תחום האימפריה שלו בהתאם לידע של מורו – אריסטו. לפיכך נעצר על גדתו המערבית של נהר האינדוס. המעצמות התוו את הגבולות – ובמרביתם קיים עד היום סכסוך בין מדינות גובלות. לפעמים הסכסוך מתפרץ והופך לאלים. ברובו הוא מאופק וכבוש.

 

שער חדש שהוצב לאחרונה בכניסה הצפונית למושב רשפון (צילום: משה הרפז)

גבול בין מדינות הינו קו דק המשורטט על גבי מפה, לכאורה מחוסר מימד. במציאות בקוטב אחד הגבול הינו בעל "נפח" של מאות ואלפי מטרים של ביצורים ומכשולים ובקוטב השני כלל אינך מבחין שחצית אותו ורק התפאורה החדשה שאליה נחשפת  – שלטים, בתים, צבעים – היא שתרמוז לך כי עברת ממדינה פלונית למדינה פלמונית. גבול אינו אך ורק מכשיר פיזי שתכליתו הפרדה בין טריטוריות אלא נקודת מפגש גיאוגרפית שבו הפוליטיקה והתרבות פוגשות זו את זו. גבול בין מדינות לכאורה מפריד בין אוכלוסיות שונות שלכול אחת מאפיינים תרבותיים משלה. כאן אנו ובצד השני – האחרים. הגבול הוא הקו הפיזי שנועד לתחום טריטוריה ואוכלוסייה ולהפרידן מהאחרים.

 

בשביל מה המציאו את החשמל? שדה בלכיש (צילום: משה הרפז)

אבל בואו ולא נכביד ביותר מדי מילים לגבי הצד התיאורטי וניגש למעשה. הדוגמה שבחרתי היא הגבול בין גרמניה להולנד. הגבול הרשמי של הולנד קיים, בתצורתו הנוכחית, מזה 190 שנה. זהו גבול מוסכם, מאושר, ממוסד, שנפרץ רק פעם אחת – במלחמת העולם השנייה (במלחמת העולם הראשונה שמרה הולנד על ניטרליות).

אנקה סטרוּוֵר (Strüver, 2004) מביאה בפנינו את תוצאות מחקרה שנערך בגבול הגרמני-הולנדי.  כאמור, קו זה הינו גבול פתוח, גבול פנימי בין חברות באיחוד. אנשים, בשל שונות במגוון סחורות ומוצרים ובשל הפרשי מחירים, חוצים גבול מצד אחד לצד השני. שלא כמו בחבל אלזס-לורן (נהר הריין המהווה את הגבול בין גרמניה לצרפת), שיעור החוצים את הגבול שבין הולנד לגרמניה, על בסיס יום-יומי, אינו מרשים. עובדה זו יכולה להיות מוסברת בקיומם של מכשולים כגון: תשתית תחבורה שאינה מפותחת, חוסר ידע או שפה שונה וכיוצא בזאת. מכאן מסיקה סטרוּוֵר כי אמנם הגבול הפיזי הוסר ונמחק כלא היה (השתיים חברות באיחוד האירופי שחרת על דגלו מדיניות של גבולות פתוחים בין חברותיו) אך הגבול המנטלי שריר וקיים בלבם ובמוחותיהם של האנשים שמשני צדי הגבול, והשכן שמעבר גבול הוא האחר, הזר, שיש להישמר ולהיזהר מפניו. סטרוּוֵר פורשת בפנינו את תהליך בניית הגבול מבעד משקפי הצגה המיועדת לבני נוער. 

 

ההצגה מתחילה בבמה ריקה וחשופה כאשר ברקע נשמעים קולות של ילדים:

א: האם יודע אתה מהו גבול?

ב: קו?

א: קו שאינך יכול לחצות סתם כך! קו המפריד בין שתי מדינות.

ב: בחצר בית הספר, בין שתי אבנים בחומה…

א: היכן שישנם אנשים, יש גבולות.

ג: אין משהו מיוחד בגבול. בכדורגל זהו סתם קו לבן המשורטט על הדשא.

ד: הי! אפשר להצטרף?

א, ב, ו-ג: לאאאאא!

 

שומר גבול מופיע על הבמה ונושא "בודקה" קטנה עימו. הוא מחפש את הגבול אך אינו מוצא. הכול נראה אותו הדבר ואין כל סימון. האיש מדבר אל עצמו: "אין גבול ואני מוכס ושומר גבול. אני אמור לקבוע מי חוצה את הגבול ומי לא. אבל כיצד אזהה את ארצי? האם אני בביתי או מחוץ לו? מצאתי קארטופלאך. זה סימן שאני בבית. בארצי. אך היכן הגבול? הכול נראה אותו הדבר". הוא מסמן בגיר קו על הבמה ומחליט שהוא נמצא בצד שבו מצוי הקרטופל. והוא מחליט דבר נוסף: "יעבור למדינתי רק מי שדומה לי. האחרים צריכים להישאר בחוץ".

אישה, רכובה על אפנים, מופיעה על הבמה ומעברו האחר של הגבול. גם ברשותה תפוח אדמה. האישה יורדת מאופניה וחוצה את קו הגיר המסמן גבול אל מדינתו של השומר. הוא מתבונן בה בסקרנות כאשר היא חוצה את הגבול גוררת את האופנים, מזוודה ותפוח אדמה. השומר מופתע שהאישה אינה מזהה את הגבול.

השנים מתחילים לשוחח על תפוחי אדמה. השומר אינו יודע להחליט – משלנו או אחרת? ואז האישה מציעה לעשות סלט תפוחי אדמה. או אז מזדעק השומר: "אבל אנחנו אף פעם איננו אוכלים קארטופלאךסלט. אף פעם!". בחמת זעם גורר השומר את האישה ומזוודתה לעברו השני של הגבול. מחוץ למדינתו. "הסתלקי" הוא נובח לעברה.

שקט משתרר באולם. ברקע נשמע שיר המבטא פחד מהאחר ושנאת האחר. בינתיים האישה מתעשתת ומציעה לשומר תפוח אדמה אפוי. אך השומר מצהיר: "אני שומר גבול ואיני מורשה לצאת ממדינתי. ולך אסור להיכנס לארצי. כי את זרה".

האישה פותחת את המזוודה ואומרת: "אני מחפשת בית. להיות שייכת. מקום לנוח בבטחה". מתוך המזוודה היא מוציאה לבני קרטון ובונה חומה. בתחילה מתעלם מכך השומר. אבל כעבור זמן-מה הוא מנסה למשוך את תשומת ליבה בהציעו טוליפ שבו הוא מנפנף מעל לחומה. ובינתיים בראש השומר מתרוצצות מחשבות (המוצגות על מסך):

שנאה: "מה רוצה האישה ממך? בעט בה לכול הרוחות! זרים אינם רצויים! הצורה שהיא נראית, הלבוש שלה – אנו שונאים אותה! תהרוג אותה!".

פחד: "אני מפחד. להרוג זה מעשה אסור!"

שנאה: "אם היא תעבור – ארצך לא עוד ארצך! הכול ישתנה. והגבול לא יהיה עוד גבול!".

כחלוף מספר דקות שוב מציעה האישה לשומר לחלוק איתה את תפוח האדמה האפוי. הפעם מתרצה השומר, חוצה את הגבול, יוצא ממדינתו ומצטרף לאישה. לאחר הארוחה שואלת האישה את השומר באם יכאב לגבול כאשר נוגעים בו. השומר מודה שזה אכן לא מכאיב. האישה נוגעת ולאיטה מוחקת את קו הגיר. את הגבול. ואז אומר השומר: "אם אין גבול יכולה את ללכת לכול מקום שתרצי".

כיצד רואים הגרמנים את הולנד? מניתוח ממצאי המחקר עולה כי הולנד מצטיירת על-ידי הגרמנים כחופי ים לבילוי, משובצת חממות לגידול ירקות, גבינות, שדות של פרחי צבעונים, תחנות רוח וארץ מוצפת סמים וההולנדים עצמם מתוארים כפרגמטיים, מסורתיים, טולרנטיים יתר על המידה וצרי-אופקים. בכיוון האחר, גרמניה נתפשת על-ידי ההולנדים כמדינה גדולה מדי, קרובה מדי וכמי שלא ניתן לסמוך עליה יותר מהנחוץ. והגרמנים עצמם? הם נתפשים על-ידי ההולנדים כשמנים, דוגמטיים, ומשוללי חוש-הומור.

 

גדר (צילום: משה הרפז)

ועוד פיסת גדר (צילום: משה הרפז)

 

לא רק פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. גם תרבות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  On 7 באפריל 2009 at 4:40 PM

    גבול הוא עילא ללא גבול לסכסוכי גבול. עד שבאה תוכנית מרשל והראתה קצהו של כוון חדש. שלא כמו באגדה מזרח תיכונית הסכסוך באירופה תם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: