ערב עירוני עם מאיר אגסי

יום חמישי. השעה 16:00. עובר על השמות הרשומים ברשימה. רשימת תערוכות שבחרתי לראותן. הסבתי את חרטום המכונית לכיוון חניון רידינג ונסעתי העירה. רדיו 88 FM. נעים בכביש. תכניתה של טל השילוני אך היום יואב יפת באולפן.

הראשון בתור היה תומרקין. אמן וותיק יגאל תומרקין. עבודות נבחרות מ- 50 שנות יצירה. שם התערוכה  "נער הייתי וגם זקנתי" והיא מתקיימת בשתי גלריות במקביל ("אופאל" בפרישמן 15 ו"זיסמן" בירקון 98). התחלתי בפרישמן. פסלים, בעיקר פסלים. מעט יצירות על הקירות. בקומה השנייה ישב זוג מול צג הוידיאו שמסכו הקרין אור כחלחל. הזוג התווכח בינו לבינה: מדוע השידור המחזורי אינו פועל והאם להפעיל מחדש. האישה החזיקה את השלט ושאלה: איך מפעילים? מדדתי את סיכויי הצפייה שלי. הם היו נמוכים. עברתי ל"זיסמן".

שתי עלמות היו סמוכות לשולחן העבודה שבכניסה לגלריה. שתיהן דיברו בניידים. שאלתי באם שתיהן מדברות האחת עם השנייה. לא היה להן חוש הומור. פספסתי. קורה. חלל קטן, עבודות פיסול קטנות. עלעלתי בקטלוג התערוכות. צנוע. יצאתי. אחת המוכרות יצאה וקראה לי: "אתה יודע שיש המשך בפרישמן?". הנהנתי וזקפתי בוהן. היא חייכה.

צעדתי על המדרכה. הנה כאן היה קולנוע פריז. הרהרתי – לא אהבתי את שראיתי. אישית אני מעדיף את עבודותיו של תומרקין על-גבי נייר. ליטוגרפיות, תחריטים, איורים, ציורים. אולי מפני שאני חושב בממדים ביתיים. הדהוד צופר מכונית טרד. הפניתי מבט. לא להאמין – פגישה מקרית עם זוגתי שתחיה. היא במכוניתה ואני ברגלי. מסרתי את האליבי והגברת המשיכה לדרכה.

שבתי לפרישמן 15. והפעם לגלריה "בינט". ירדתי לקומת המרתף. מישהו או מישהי כבר כתב/ה על החללים בתת הקרקע ומתחת למפלס הרחוב המשמשים כגלריות לאמנות – בוגרשוב (לשעבר), שלוש, מבט, דביר, הקיבוץ, ג'ולי מ' (במיקומה הקודם). רשימה חלקית. שם התערוכה "מפה לכאן" ומציג בה אלון פורת. הנושא – ציורי נוף גדלי ממדים (150/250). בקומת המרתף תלויים חמישה ציורים: הרפת במוסמוס, מבט דרומה, מבט צפונה. במרכז ניצבו שני כסאות שהזמינו צפייה בישיבה. התיישבתי. התבוננתי. שיניתי מיקום והתבוננתי באחרות. אהבתי את שראיתי. נראה שזהו הקו המוביל של הגלריה – נופים גדלי מימדים. התערוכה הקודמת שראיתי עסקה אף היא בנוף – בנוף עירוני של דרום העיר. וגם בה הוצגו בדים גדולים. מפעם לפעם מתקיימת כאן תערוכה של מיכאל קובנר. גם לו בדים גדולים ובהם נופים – עמק יזרעאל, ההרים שמסביב.

התחנה הבאה הייתה גלריה "גורדון" (בן-יהודה 95). אסף בן צבי / יורם ורטה מציגים: "יללת גשם". אם לאנגלים יש "גשם של חתולים וכלבים" אזי גשם יכול לילל. הראשון צייר והשני משורר. על בן צבי שמעתי וראיתי מעבודותיו. על יורם ורטה לא שמעתי מעולם ולא קראתי משיריו. קורה. אני לא ממש קליינט של ערבי שירה.

נכנסתי. 21 צמדי בדים תלויים בחלל הקדמי. לא גדולים. כל צמד מורכב מציור ושיר. הציור נושא את השיר. הציורים צנועים, מינימליסטיים. משיכות מכחול ונגיעות של צבע שמן שחור על בד קנבס גולמי החשוף באפור/חום. השירים, ארבע שורות מחורזות בכול אחד, בכתב יד, בפחם על בד חום בהיר.

אסף, שהיה ישוב לשולחן, קם והציג את עצמו. וראיתי את הפנים שמעבר לעבודה. ציינתי בפניו שיש לו כתפיים רחבות – שכן הציור נושא את השיר. הוא חייך.

התחנה האחרונה לערב זה הייתה גלריית "הקיבוץ" (דב הוז 25). צריך להגיע לפני שעת הסגירה שצוינה בעיתון – 18:00. הגעתי וירדתי לחלל התצוגה. נטע שפירא מציג "מסע". תערוכת צילום. במדריך העיר נכתב: "עבודות שהן תולדה של מסעות מנטליים וממשיים המתרחשים בעולמו של האמן, במרחבים של הלך רוח, דמיון ופנטזיה. שפירא מתעד את מסעותיו דרך עדשת המצלמה ומדפיס את הצילומים במדפסת ביתית או במכונת צילום משרדית, כך שהעבודות מעלות גם שאלות לגבי מדיום הצילום." העבודות מוצגות בקבוצות, בסדרות נושאיות: פרויקט, סטודיו, בשדה ועוד.

נטע ישב ליד השולחן, לחייו סמוקות, ובידו כוס יין. "את מה חוגגים?"  שאלתי. והוא השיב "את סיום התערוכה." ניסיתי להקשות: "היכן המובילים?" "לא צריך," השיב, "נקפל הכול למושב האחורי של הפרייבט."
משכתי ממדף הספרים את ספרו של מאיר אגסי "הכד מטנסי –  מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1983 – 1997" (עם עובד, 2008). התיישבתי ליד נטע. שוחחנו על דא ועל הא. במיוחד על הא.
ואז הצטרף שפירא השני. זאת אומרת נכנס בחור נוסף שלא הכרתי. הוא ראה את הספר שאחזתי ושאל מדוע אני מבקש לרכוש. השבתי שאני מנסה ללמוד שפה ונראה לי שספרו של אגסי מתאים לכך. הבחור אישר ואמר שאין ספק שאלמד ממנו. שאלתי לשמו והשיב – יניב שפירא. הוא אוצר ולאחרונה אצר את תערוכתה של אלימה במוזיאון תל-אביב. ובדיוק היום, בעוד מספר שעות, לאחר חלוקת פרס רפפורט לשני אמנים, אמן וותיק ואמן צעיר (אבנר בן-גל הוא הוותיק ואיני זוכר מיהו הצעיר), במוזיאון ת"א, הוא אמור לטוס לאמסטרדם, ליתן בה הרצאה על מאיר אגסי בפתיחת תערוכה העוסקת בעבודותיהם של שלושה אמנים (שאינם בחיים) – וביניהם מאיר אגסי המוצג כאמן רב-תרבותי (השניים האחרים – אדריכל וצייר). לכן הסתקרן ושאל אותי למהות רכש הספר. צירוף מקרים. בין לבין נשלף מאי-שם קלוג התערוכה של אלימה. עלעלתי. החלטתי לבקר בעתיד. אגב, כיוון שהאחד אדמוני והשני לא – הערכתי שהם אינם אחים. השפיראים.

במונית של קו 4 לחניון רידינג המשכתי לקרוא בספרו של אגסי. ומה אני קורא בעמוד 29?

"מותו גדע מוקדם מדי קריירה של סופר, אמן, צייר, רשם, משורר ופנטזיונר. קריירה שאך הבשילה ועמדה לקראת שיאה ביותר מאשר חזית אחת. כחמש שנים אחרי מותו קרה לו נס: בשנת 2003 הוצגה תערוכה גדולה והדורה שחשפה לא מעט מחיי היצירה החסויים שלו והמחישה את האמן, הארכיבאי והמוזיאולוג המרתק שמאיר אגסי היה. האוצר הצעיר, יניב שפירא, שהיה אז תלמידו של פרופ' מרדכי עומר באוניברסיטת תל אביב בתוכנית ללימודי אוצרות ומוזיאולוגיה, ושלא הכיר את אגסי ולא ידע עליו מאומה עש שנתקל בארגזים עם העיזבון שהגיעו למשכן לאמנות בעין חרוד, התמסר לעיזבון של מאיר אגסי. שפירא חקר ונבר והקים נגד עיניו את דמותו של האמן שיצר כמעט בחשאי ושכתב על אמנות של אחרים אבל גם הרבה מאוד על האמנות שהוא עצמו עשה."

והנה פגשתי את האדם ששם את אגסי על המפה. צירוף מקרים כבר אמרנו? אמרנו. בדרך חזרה התנגן הרדיו. ערב עירוני של גדי ליבנה ב-88 FM.
 
ערב עירוני
מילים: נתן אלתרמן
לחן: יוני רכטר
שר: יוסי בנאי
 
שקיעה ורודה בין הגגות
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות נוגות
אומרות לערב – למה באת?
 
הפנסים – פרחי העיר –
מלבלבים באור ניחוח.
אביב חשמל – עצוב-בהיר
משכרונו אסור לברוח
 
הוא רק יתום ורק תמים
נולד לרגע ואיננו
בין הלילות והימים
הוא בא לזרוח בעינינו
 
בין הימים והלילות
לנאות מראה כחולים נלך נא,
כל נשמותינו הבלות
שם דשא תלחכנה
 
נפנוף שלום, ילדה פתיה.
את חיוכה נשא האוטו.
מה שהיה ולא היה
נדמה כמו ישוב להיות עוד.
 
כעת אני מאוד אחד
ומסתכל מאוד בשקט
איך הלבנה חולצת שד
מקיר הבית שמנגד.
 
גופי נקטן ומתומך
אבל ראשי כל-כך גבוה,
עד שאפילו אם אלך
לא אתבונן לאן אבואה.
 
שקיעה ורודה על סף הרחוב
ורחוב כמנהרה של תכלת.
מי שיגיע עד הסוף
ירצה לבכות מרוב תוחלת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: