איפה הבית כנסת שלנו?

להתחדשות עירונית שני פנים: האחד ספונטני וצומח מלמטה למעלה על-ידי פרטים והשני הוא תכנון עירוני המונחת על התושבים. תהליך של פינוי-בינוי משתייך לסוג השני ומהווה נדבך בתכנון עירוני של התחדשות אורבנית. התהליך החל ב- 1998 כפועל יוצא ממדיניות הממסד שעוגנה בהחלטת ממשלה שקיבלה את המלצות דו"ח הוועדה לעידוד השיקום הפיסי של מרכזי הערים בישראל. תפישה זו של ציפוף מרכזי הערים והתחדשות עירונית הופיעה עוד קודם לכן בהמלצות צוות תכנית האב לישראל 2020 ועורכי תכנית המתאר הארצית לבנייה ולפיתוח (תמ"א 35). הפרויקט פועל לפינוי הדיירים ממבנים ישנים, להריסת אותם המבנים, לחידוש התשתיות במתחם ולניצול מרבי של זכויות (בהתאם לתכניות בניין העיר) לבניית מספר רב של יחידות דיור.

 

בית בשכונת שפירא (צילום: משה הרפז)

 

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה של תל-אביב אישרה שתי תכניות פינוי-בינוי בשכונת שפירא. תכנית אחת מתייחסת למתחם "הר-ציון" והאחרת למתחם "הקונגרס". פרויקט מתחם "הקונגרס" משתרע על שטח של כ- 32 דונם בין רחוב מטלון בצפון, התחנה המרכזית החדשה במזרח, דרך שלמה בדרום ושדרות הר-ציון במערב. כיום בנויים במתחם כ- 160 יחידות דיור במבנים עד 4 קומות וכן 2,400 מ"ר המשמשים לתעסוקה. בפרוייקט מתוכננות כ- 440 יחידות דיור וכ- 56,000 מ"ר לתעסוקה – משרדים ומסחר בשלושה מגדלים. אזורי התעסוקה יחצצו בין התחנה המרכזית החדשה לבין אזורי המגורים.

 

פרויקט "הר-ציון" יוקם בשטח של כ- 40 דונם שמשתרע בין הרחובות הבאים: המלך חזקיהו בצפון, חובת הלבבות במזרח, שדרות חכמי ישראל בדרום ושדרות הר-ציון במערב. בעלות על השטח מצויה בידיים פרטיות ובידי עיריית תל-אביב. בתכנית בניית כ-370 יחידות דיור בשטח ממוצע של 90 מ"ר ליחידות דיור, בצפיפות של 27 יחידות דיור לדונם ובמבנים בני 5 עד 13 קומות, וזאת במקום כ- 250 יחידות דיור בשטח ממוצע של 50 מ"ר שקיימות כיום במבנים ישנים שנמצאים במצב פיסי ירוד. בנוסף מוצע להרוס את כל המבנים לאורך הגדה המזרחית של שדרות הר-ציון בשטח הפרוייקט ולהקים אזור תעסוקה במבנים בני 11 עד 15 קומות.

 

בשכונת שפירא (צילום: משה הרפז)

פרויקט מתחם "הר-ציון" הוצג במסגרת "שיתוף הציבור" בפני תושבי שכונת שפירא. ועד הפעילים של תושבי השכונה הוא שהזמין אותי לנכוח בארוע שאמור היה להתקיים ב"מרכז יום לקשיש" הממוקם בשכונה. נסעתי – הבטחות צריך לקיים. הפרויקט הוצג על גבי "פנלים" – דפוס הצגה המקובל בקהילת האדריכלים. הרבה פירוטכניקה והדמיה. לקהל ניתן זמן לשוטט בין לוחות התצוגה ולהתרשם מהפרויקט. הקהל – ברובו תושבי שכונת שפירא ומיעוטו השתייך לחבורה הממסדית. שני אנשים מבוגרים – שלא אומר זקנים – עברו על פני תערוכת הפנלים. עשו סיבוב אחד ועוד אחד ועוד אחד. התבוננו שוב ושוב. הם נראו כמחפשים דבר-מה. הסתקרנתי ונשארתי בטווח האזנה. ואז פנה האחד לשני ושאל: "היכן הבית כנסת שלנו? אתה מסכים שיהרסו לנו את הבית כנסת?". והשני השיב: "לא".

רבים בתי הכנסת בשכונת שפירא. בתי כנסת של קהילות. בוכרה, בבל, משהד, אירן/פרס, תימן, סלוניקי, אפגניסטאן, יוון, תורכיה. ועוד. בימי החול מרביתם מוגפים וסגורים והם נפתחים רק בשבתות ובחגים. עדות אילמת לקהילות ההולכות וקטנות.

 

בית כנסת ככלי להנצחת חייל (צילום: משה הרפז)

 

בית כנסת ל"אשכנזים" (צילום: משה הרפז)

 

בית כנסת לתושבים בוכריים (צילום: משה הרפז)

 

בית הכנסת "הגדול" בשכונת שפירא (צילום: משה הרפז)

 

בית כנסת לעולי משהד שבפרס/אירן (צילום: משה הרפז)

 

וגם תורם של עולי אפגניסאן לזכות בבית כנסת משלהם (צילום: משה הרפז)

 

ולקינוח, עוד בית כנסת "בוכרי" (צילום: משה הרפז)

בסופו של יום "התפוצצה" ההצגה משום שנציגי הממסד (העירייה, וועדת התכנון המקומית וחברת חלמיש) לא אפשרו לתושבי השכונה ו/או לועד הפעילים להביע את דעתם אלא לבעלי הזכויות בקרקע בלבד.

 

מי באמת אטום? האנשים או המבנים? (צילום: משה הרפז)