תם ולא נשלם. תם המסע בפולין אך לא נשלם הזיכרון. בהגדה של פסח כתוב שבכול דור ודור צריך אדם לראות עצמו כאילו הוא זה שיצא ממצרים. ולכן צריך לזכור ולא לשכוח, ולכתוב על-כך, ולהנחיל זאת לדורות הבאים אחרינו לטובה, לשלוח את ילדינו לשם, את כולם. ללא יוצא/ת מן הכלל. כאן אין משתמטים. הידע הוא הכוח. [...]
פולין, ווארשה. טבורה של עיר. מלון נובוטל. אתמול סגרנו מעגל. מעגל קלאסי. בכיוון השעון. ווארשה, לובלין, קרקוב, לודז' ושוב ווארשה. עוד 24 שעות ואנו על המטוס שייקח אותנו בחזרה לארצנו הקטנה. שעת בוקר ואנחנו בלובי. ממתינים לפאבל שמאחר כבר כחצי שעה. הוא אמור לקחת אותנו לראדזין. מי זה אנו? בן-דודי חגי וכותב שורות אלו. ונשותינו [...]
ברבע לשתיים התייצבנו בנקודת המפגש. בפינה של המנפקטורה. בצילו של הארמון. בצילה של האות P. שבנו, זוגתי שתחיה וכותב שורות אלה, מסיבוב במקום שפעם היה הגטו של לודז'. אחרים מיצו את צפונות המנופקטורה. P. האות הזאת מייצגת משהו. לא, לא פנינה. נחמד מצדכם – אך הפעם אין זה כך. לא, גם לא פולין. לא, על אף הדמיון [...]
ב- 1939 מתנה אוכלוסיית לודז', העיר השנייה בגודלה בפולין, כ – 670 אלף תושבים, מתוכם כ- 233 אלף יהודים ולמעלה מ- 60 אלף גרמנים. לודז' הייתה עיר תעשייתית גדולה וכונתה "מנצ'סטר הפולנית" בשל ריבוי מפעלי הטכסטיל שבה. היהודים היו גורם חשוב בתעשיית העיר – 43% מכלל העובדים בעיר. רובם בענף הטכסטיל ומסביבו. הזוכרים אתם את [...]
בוקר בלודז'. יוצאים מחדרנו בבית המלון "גרנד הוטל". אין לנו מושג איזה נאצי השתכן בו. בחדר, בתקופה ההיא, החשוכה. אבל אנו יודעים על-שם מי החדר. ובכול זאת אנו לא יודעים מה עשתה ומדוע קיבל החדר לוחית של כסף ששמה חרוט בה. בשורה טובה: היום לא צריך לארוז מוקדם. רק לקראת הצהרים. ואנחנו, לאחר יותר משבוע, דווקא [...]
לעת ערב הגענו ללודז'. לרחובה המרכזי. רחוב פיאוטרקוווסקה. שהוא בערב אמור להיות מדרחוב. מדוע אמור? כי כלי-רכב ממשיכים לנסוע בו. חבל שתדרסו ותעזבו את עולמנו לפני המועד שנקצב לכם… אנו משתכנים במלון גראנד הוטל. בצנטרום של הצנטרום. מלון שידע ימים מפוארים. של כוכבי קולנוע ושאר ירקות. מפקדתו של המושל הנאצי התמקמה כאן. היום ניכרים בו, [...]
בסמוך לראדה-גסט, תחנת הרכבת של פאתי לודז', שממנה נשלחו למוות יהודי הגטו, ובטווח הליכה ממנה, הוקמה אנדרטת "הלב השבור". גלעד לשואה. תזכורת שגם ילדים היו כאן. ובמקום ששכן המחנה, שיועד לילדים, בכול השטח העוטה מעטפת ירוקה ואווירה פסטורלית, כך מספרים לנו, הוקם הגלעד.
לכל עיר יש את כיכר השילוחים שלה. לכל עיר יש את תחנת הרכבת שלה. ודומה כי "רציף 17" שבברלין הוא המפורסם מכול. חיים באר, בספרו "לפני המקום" הקדיש לו עמודים מספר. כתבתי על כך כמה מלים. כאן, בפאתי לודז', ממוקמת תחנת הרכבת. ראדה-גסט. ממנה שולחו יהודי הגטו להשמדה. לימים הפכוה לאנדרטה. וככזאת – הסימבוליות עובדת. [...]
האוטובוס עצר. נסע קדימה. ואחורה. ולבסוף נעצר. ירדנו. הגענו לבית העלמין היהודי בלודז'. הקרקע נרכשה ב-1892. תרומתו של הגביר פוזננסקי. עוד נרחיב בפרקים הבאים אודותיו. התכנון של האד' זליקסון. הועסק על-ידי משפחה מתחרה לתכנון בית-הטהרה. בהמשך תוכלו לראות שלא הזניח את פוזננסקי. אדריכל של שני אדונים. ואולי יותר. צריך להתפרנס. גם בגולה… ב-1900 התחיל בית העלמין [...]
צ'נסטוחובה. Częstochowa. יש שאינם מבטאים את ה"נ". שמתם לב שאין N בכיתוב הלטיני? אבל בעברית יש. מה תקבלו אם תקלידו במנוע חיפוש כלשהו "המדונה השחורה"? בראש הרשימה תעמוד, קרוב לודאי, המדונה השחורה שבמונסרט (סמוך לברצלונה). במקום השני נמצא את המדונה השחורה מצ'נסטוחובה. הצ'ארנה מדונה. שני הקצוות של הקתוליות באירופה. פולין וספרד. בדרום אסלאם. במזרח הנצרות האורתודוכסית. [...]
