מהו פסל? מהו פיסול? לפני שאנו נכנסים למוזיאון ומתחילים במלאכת ההתרשמות, שתלווה את החוויה האישית, הבה ונקרא מעט, ממש "על קצה המזלג", אודות פסל ופיסול על-מנת לקבל רקע ובסיס כלשהם:
ברם, לא הביטוי המופשט הוא חידושה הגדול של אמנות הפיסול בימינו, כיוון שערכי היסוד האמנותיים של פסל מופשט זהים עם אלה של פסל פיגורטיבי. ואילו הבעיה הפלסטית החדשה, שהעמידו לעצמם פסלי המאה ה-20 ושכמעט לא תפסה כל מקום בפיסול של העבר, הנה בעיית כיבוש החלל והחדרתו, כחלק אינטגראלי, לתוך הווית הפסל. גרעין היצירה הפיסולית הנו הגוש, המסה העשויה צורות יסוד המשתלבות זו בזו, מתחברות זו לזו ומהוות קומפוזיציה ארכיטקטונית, שהיא הפסל. צורות אלה מוגדרות ומוגבלות על ידי משטחים, שדרך התחברותם זה לזה לפעמים היא אטית והדרגתית ולפעמים חדה וזויתית, ופניהם החיצוניים, לעתים הם חלקים ומלוטשים ולעתים גבשושיים ומחוספסים. חלוקת האור עליהם היא היוצרת, לגבינו, את התחושה החזותית של הגוש ואת התחושה המישושית של הטקסטורה.
בעוד שהציור מותחם על ידי מסגרת, המפרידה בינו לבין העולם החיצוני, קשור הפיסול קשר בלתי אמצעי לחלל. קשר זה גורם מתח בין היש ובין האין, בין הפוזיטיבי לנגטיבי, בין המסה לריקנות ובין הגוש לחלל, מתח המהווה אחד מיסודות הפיסול.הפסל וקשרו לחלל לובשים צורות שונות. יכול הפסל להיות גוש מוצק, אבן או בול עץ, חטוב ומוגדר מבחוץ, אך יכול הוא להיות גם חלל סגור על ידי עטיפה – צורת פיסול, שביטויה המופשט הראשוני יהיה הכד או הבנין – או כל צורה חסרת שימוש אחרת, הבנויה בדומה להם.
צורת הפסל יכולה להיתפס כשלמות של גוש אחיד – אפילו הוא מורכב מצורות יסוד אחרות; אך עשויה אף להיתפס כמבנה מורכב, שחוליותיו שומרות על עצמאותן בתוך אחדות הקומפוזיציה הכללית.
[...]
בדרכים שונות מוחדר החלל לפסל ופעולתו גם היא שונה בהתאם לכך, אם על ידי קריעת הגוש ופתיחתו, מבפנים, והעמדתו של החלל כניגוד לו, תוך הפיכתו של החלל למסה אנטי-גושית; או על ידי החדרתו כחיצים וכזרועות, הפושטות לתוך הגוש ו"אוכלות" אותו מבחוץ; או על ידי הריסת הגוש מעיקרו וביטולו לחלוטין, תוך בניית הקומפוזיציה מצורות-קווים, המהוות מעין רישום בחלל, כשהחומר עצמו חדל להיות תלת-ממדי והופך להיות חד-ממדי – קו, או דו ממדי – שטח, ורק על ידי דרך בנייתם והעמדתם, סבובם והטייתם הם כולאים בין אבריהם את האויר, היוצר את הצורה התלת-ממדית.
[...]
פתרונן של כל הבעיות שמנינו עד כאן הוא היסוד ליצירה הפיסולית. שלמותה וביטויה נשענים על הפרופורציה ועל האיזון של ערכי יסוד, שהרכבם ויחסיהם מהווים את היצירה האמנותית. ערכים – שצרופיהם ויחסי צרופיהם הם הקובעים את אופיו ואת רוחו של הביטוי האמנותי – הם הם תוכן היצירה, תוכנה הפלסטי ולא תוכנה הספרותי. ערכים אלה קובעים אם היצירה שקטה ועצורה או מתפרצת ורגשית; אם היא רכה או חדה וחריפה; אם היא חיננית ודקורטיבית או רבת-כוח ועוצמה.
ביטוי זה הוא פרופורציה ואיזון בין הרגש למחשבה, בין התחושה לידע, בין סערת החושים לבין השקול והמדוד, בין האמורפי לבין הפורמאלי, בין הנע ליציב ובין הסטאטי לדינאמי, בין המתח לריפויו, בין הגוש לבין המרחב, בין הנפח לבין החלל, בין משקל לחוסר משקל, בין האנכי לבין האופקי, בין האורגאני לגיאומטרי, בין הישר לגלי, בין הקמור לקעור, בין הבליטה לבין השקע, בין הקל לבין הכבד, בין האור לבין הצל, בין החלק לבין המחוספס, בין העוז לבין הרוך, בין הגס למעודן, בין הפשוט למעוטר, בין האחיד לבין המורכב, בין הקו לבין השטח ולבין הנפח.
מקור: מירה פרידמן (1966), "פיסול", בתוך: בנימין תמוז (עורך), אמנות ישראל, מסדה, ע' 146 – 150.
היוצר: Marino Marini (Italian), 1901 – 1980
היצירה: II Guerriero, 1959 – 1960
היוצר: Taro Okamoto (Japanese), 1911 – 1996
היצירה: L'Homme Vegetal, 1971
היוצר: - Izumi Ando (Japanese), 1950
היצירה: Powerfull Mass, 1984
היוצר: - Francois-Xavier, 1927 – 2008, and Clande Lalanne (Franch), 1924
היצירה: La Pleurense, 1986
היוצר: – Marisol Escobar (Venezuelan – American), 1930
היצירה: Three Figures, 1968
היוצר: - Sukichi Inoue (Japanese), 1930
היצירה: My Sky Hole, 1979
היוצר: – Shigeo Matsubara (Japanese), 1944
היצירה: Cosmical Colour Space, 1968
היוצר: – Glynn Williams (British), 1939
היצירה: Holding, Kneeling, Protecting, 1983
היוצר: – Takanichi Ito (Japanese), 1939
היצירה: April Spiral, 1977
היוצר: Francesco Messina (Italian), 1903 – 1995
היצירה: Beatrice, 1983
היוצר: Yuki Shintani, Japan
היצירה: Alba, 1972
היוצר: Marta Pan (Hungarian – French), 1923 – 2008
היצירה: Floating Sculpture 3, 1969
היוצר: Mokujiki (Japanese), 1718 – 1810
היצירה: Eleven-headed Kannon, 1804
היוצר: Atsushi Inoto (Japanese), 1915 – 1984
היצירה: Rupture, 1969
היוצר: - George Rickey (American, 1907
היצירה: Two Lines Vertical, 1965 – 1976
היוצר: – Ygael Tumarkin (Israeli), 1933
היצירה: My Seven Pillars of Wisdom as a Homage to the Mountains of Japan, 1992
היוצר: – Giuliano Vangi (Italian), 1931
היצירה: Grand Racconto
היוצר: – Ryoji Goto (Japan), 1951
היצירה: Interesting Space Construction, 1978
היוצר: Kenneth Armitage (England), 1916 – 2002
היצירה: Both Arms, 1969 – 1970
היוצר: – Masayuki Nagare (Japanese), 1923
היצירה: Wind Impression
היוצר: – Barry Flanagan (British), 1941
היצירה: The Boxing Ones, 1985
היוצר: – Shin Yamamoto (Japanese), 1941
היצירה: Hey!, 1992
היוצר: Pablo Gargallo (Spanish), 1881 – 1934
היצירה: Le Grand Prophete, 1933
היוצר: Fernand Leger (French), 1881 – 1955
היצירה: La Fleure qui Marche, 1952
היוצר: Nicolas Schoffer (Hungarian – French), 1912 -1992
היצירה: Spattiodynamique No. 22, 1954 – 1980
היוצר: Emile-Antoine Bourdelle (French), 1861 – 1929
היצירה: Grand Statue de la Force. 1918 -1922
היצירה: Grand Statue de la Victoire. 1918 -1922
היצירה: Grand Statue de la Liberte. 1918 -1922
היצירה: Grand Statue de la I'Eloquence. 1918 -1922
היוצר: – Phillip King (British), 1934
היצירה: Sun in Moon Light, 1993
היוצר: Carl Milles (Swedish – American), 1875 – 1955
היצירה: The Hand of God, 1954
היוצר: – Igor Mitoraj (Pole), 1944
היצירה: Tete Endormie, 1983
היוצר: Jean Arp (French), 1886 – 1966
היצירה: Pepin Geant, 1937
היוצרים: Nobutaka Shikanai, Gbriel Loine, Atsushi Imoto
היצירה: Symphonic Sculpture
היוצר: Henry Moore (British), 1898 – 1986
היצירות: Working Models for Nuclear Energy, 1964- 1965 (ולא ידע מה הוא מנבא…)
היוצר: – Tonny Cragg (British), 1949
היצירה: Atomes, 1991
היוצר: Naum Gabo (Russion – American), 1890 – 1977
היצירה: Spheric Theme, 1976
היוצר: – Guy Rougemont (French), 1935
היצירה: Interpenetration de Deux Espaces, 1975
וישנם גם מראות אחרים. דשא צהבהב המנסה להשתקם מלפיתת הלובן שהתפוגג רק לפני ימים ספורים, מוזיאון המוקדש ליצירות פיקסו, מבנים כאלה ואחרים ואף מקום לטבול את כפות הרגליים הדואבות במים מינרליים חמים (ובערב טבלנו את כול גופינו במים שכאלה… וירדו מאיתנו שנים…). וכן, כמה פסלים שהחמצתי את יוצריהם בשל הלחץ שהפעילו החבר'ה: קר, גשם, אני מעכב, אתה לא ממש מוכרח לעשות book לכול פסל ופסל, בטח ובטח שלא מכול זווית אפשרית, אנחנו רעבים וכדומה… ונכנעתי לצו התנועה. מה אתם הייתם עושים? אבל מספר צילומים שהצלחתי לשנורר בכול זאת אציג בפניכם – בעיקר בשביל האווירה:
הגיעה שעת הצהרים. מיצינו כדבעי את שהעמיד לרשותנו המוזיאון. התקפלנו. השמים נותרו אפורים. השמש לא זרח. ובכול אופן שמנו פעמינו אל ההרים. אל הערפל והעננים הצהובים של הגפרית, אל הפסגות, אל האגם. ברגל לתחנת האוטובוס, ואחר-כך רכבת הרים (פס אחד), החלפה לרכבל, שיט בספינה, ושוב אוטובוס שיחזיר אותנו לריוקאן. ועל כך יסופר, אם בכלל, במקום אחר.
את המאמר הזה השלמתי לאחר רעידת האדמה שפקדה את איי יפן. נקווה שישתקמו. ראו בכך מחווה ליפן בימים קשים אלה.
צילומים: משה הרפז (אפריל 2010). כול הצילומים הוקטנו על מנת להעלותם לאתר. כל הזכויות שמורות. סדר הצילומים – פחות או יותר בהתאם להתקדמות בשבילי המוזיאון הפתוח. פורסם לראשונה ב-16.6.2011 בפוסט-מגזין "במחשבה שניה" לנושאי חברה, תרבות ותקשורת.
