ב-23 במאי 1948 נסוגו מגני יד-מרדכי מקיבוצם. והדרך לצפון נפתחה בפני חטיבה 2 המצרית. משמר קדמי שלה הגיע לאיסדוד (אשדוד) תוך עקיפת קיבוץ ניצנים. פארוק, המלך המצרי, זעם על אייכמן, מפקד החטיבה הגרמני. נג'יב היה המפקד המצרי. איך ייתכן שלמצרים אין עדין שבויים יהודים בעוד שעבדאללה, ההוא מהצד האחר של הירדן, כבר מחזיק במאות? הלחץ [...]
"יפי הקוסמוס אינו רק באחדות שבריבוי, אלא גם בריבוי שבאחדות." [אומברטו אקו (1987: 20)] פתח דבר תרבות. מכונסים אנו מעל דפים אלה, באתר זה ובאחרים, על-מנת לדון, להתווכח, להחליף דעות ולדסקס בענייני תרבות. מכול סוג שהיא. גבוהה, נמוכה, עממית, אליטיסטית. והיו כאן מספר מאמרים שהניבו גלים עזים של תגובות. חוללו מהומות של ממש. טקסטים [...]
לפני 15 שנה, נרצח יצחק רבין. לפי התאריך העברי זה היה בי"ב בחשוון. לפי הלועזי ב-4.11 עליתי לפגישת עבודה בירושלים. ברדיו דיווחו לגבי סדר היום. טקסים. הר המנוחות. כנסת ישראל. בצהרים ירדתי. חזרה לת"א. ובדרך דיווח הרדיו כי ניאצו בעכו אנדרטה לזכרו. "כהנא צדק". וגם ביקנעם. ואז הבנתי שהנה הגיע יום השנה ולא כתבתי על כך [...]
שישי האחרון. צהרים. אמצע היום וקצת אחריו. אנחנו, זוגתי שתחיה ואנכי, במרוץ כנגד השעון. בשעה אחת – סוגרים. כעת שתים עשרה ומחצה. זה עתה יצאנו מגלריית "גבעון". השארנו מאחור את ראשיו של רפי לביא. רשומים בעפרון, שלעיתים מלווה בהתזת צבע, בכתם סמלי, על גבי דיקט עירום. מראה מונוכרומטי. עבודות גדולות. ריבועיות. כל העבודות בגודל אחיד. [...]
היום נפלה ההחלטה. סופית. יש להגיב. הרעיון נולד, כמובן, קודם לכן. והוא מנקר במוחי מזה ימים. כמה ימים? לא הרבה. לא הספיק להתישן. מאמר זה הוא תגובה על אשר קראתי, ובטוחתני שגם אתם, בעיתון. שחתי אודותיו. אודות הרעיון שיש צורך להגיב. עם זוגתי שתחיה. תהיתי: איך זה שאף לא אחד/ת התייחס/ה לכך? כאן, "במחשבה שניה". [...]
צ'נסטוחובה. Częstochowa. יש שאינם מבטאים את ה"נ". שמתם לב שאין N בכיתוב הלטיני? אבל בעברית יש. מה תקבלו אם תקלידו במנוע חיפוש כלשהו "המדונה השחורה"? בראש הרשימה תעמוד, קרוב לודאי, המדונה השחורה שבמונסרט (סמוך לברצלונה). במקום השני נמצא את המדונה השחורה מצ'נסטוחובה. הצ'ארנה מדונה. שני הקצוות של הקתוליות באירופה. פולין וספרד. בדרום אסלאם. במזרח הנצרות האורתודוכסית. [...]
הייתי בדרכי לשכונת גילה. העין ראתה את גושי האבן הצבועים. סלעים ועליהם כתובות אותיות האלף-בית. הסתקרנתי. אבל קודם כל עליתי אל החומה. ואחר-כך, ששבתי ממנה, עצרתי. ובחנתי את גושי האבן. וראיתי את פרויקט הולילנד מציץ מאחור. ואמרתי אל עצמי: מזווית כזו טרם הוצג. הלכתי על כך.
נכנסתי לאתר המגודר. הייתה פרצה. ולא רק אחת. אני אמור להיות בתוך חורבות העיירה הערבית איסדוד ששמרה על השם התנ"כי אשדוד שאותו אין יודעים אנו ממי ירשנו. למי הורשנו אנו דווקא כן יודעים. בספרות כתוב כי המבנים שקרסו במלחמת הקוממיות כוסו בעפר ובמקומם ניטע יער האיקליפטוסים. עדיין ניתן לזהות שרידי מבנים כאלה או אחרים: מסגד, [...]
ויהי ערב ויהי בוקר ואנו פותחים את היום השישי למסענו בפולין. הגענו לווייליצ'קה. Wieliczka. עיירה הסמוכה לק"ק קרקא. אבל אין העיירה מעניינינו. פעמינו מועדות לאטרקציה האחת והמרכזית שבה – מכרות המלח. היום בפרבר של העיירה. המכרה הוכר על-ידי אונסק"ו כמקום מורשת עולמית. ואנו באים לבדוק על שום מה ולמה.
על חטיבת גבעתי הוטל להיות במצב כוננות מלא ביום 14 במאי 1948 בשעה 24:00. השיטה: "לנתק את הקו הראשי להתקדמות האויב צפונה, בכיוון מג'דל-יבנה ע"י פיצוץ גשר אשדוד". גשר זה נקרא בפי הערבים בשם "ג'יסר איסדוד" ולפרקים "ג'יסר סוכריר" כשמו הערבי של נחל לכיש בקטע זה. זה היה אמור להיות שלב ב' של מבצע "ברק". במסגרת [...]
